מכון שכטר למדעי היהדות

Website Contact the university

מכון שכטר למדעי היהדות מכון שכטר למדעי היהדות מזמין אתכם למסע אינטלקטואלי בנתיבי המרחב והזמן, ובמעמקי הידע והיצירה היהודית.

אִם אָדָם נוֹפֵל מִמָּטוֹס בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָהרַק אֱלֹהִים לְבַדּוֹ יָכוֹל לְהָרִים אוֹתוֹ.אֱלֹהִים מוֹפִיעַ אֶצְלוֹ ב...
16/10/2026

אִם אָדָם נוֹפֵל מִמָּטוֹס בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה
רַק אֱלֹהִים לְבַדּוֹ יָכוֹל לְהָרִים אוֹתוֹ.
אֱלֹהִים מוֹפִיעַ אֶצְלוֹ בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה
וְנוֹגֵעַ בָּאִישׁ וּמֵפִיג אֶת יִסּוּרָיו.
אֱלֹהִים אֵינוֹ מוֹחֶה אֶת דָּמוֹ
כִּי הַדָּם אֵינוֹ הַנֶּפֶשׁ,
אֱלֹהִים אֵינוֹ מְפַנֵּק אֶת אֲבָרָיו
כִּי הָאִישׁ אֵינוֹ בָּשָׂר.
אֱלֹהִים גּוֹחֵן אֵלָיו, מֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ וּמַבִּיט בּוֹ.
בְּעֵינֵי אֱלֹהִים הָאִישׁ הוּא יֶלֶד קָטָן.
הוּא קָם בִּכְבֵדוּת עַל אַרְבַּע וְרוֹצֶה לָלֶכֶת,
וְאָז הוּא מַרְגִּישׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ כְּנָפַיִם לָעוּף.
עֲדַיִן הָאִישׁ מְבֻלְבָּל וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ
שֶׁנָּעִים יוֹתֵר לְרַחֵף מֵאֲשֶׁר לִזְחֹל.
אֱלֹהִים מְבַקֵּשׁ לְלַטֵּף אֶת רֹאשׁוֹ
אֲבָל הוּא מִתְמַהְמֵהַּ,
הוּא אֵינֶנּוּ רוֹצֶה לְהַבְהִיל אֶת הָאִישׁ
בְּאוֹתוֹת שֶׁל אַהֲבָה.
אִם אָדָם נוֹפֵל מִמָּטוֹס בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה
רַק אֱלֹהִים מַכִּיר אֶת סוֹף הַנְּפִילָה.
[סוף הנפילה/ דליה רביקוביץ]

היום לפני ארבעים שנה, ביום 16 באוקטובר 1986, הופל מטוסו של נווט חיל האוויר סא"ל רון ארד.

רון ארד נולד ב־5 במאי 1958 והוגדר נעדר לאחר שאבדו עקבותיו ב־5 במאי 1988. על פי הערכת אגף המודיעין בצה"ל הוא מצא את מותו שנים אחדות לאחר מכן, ככל הנראה במהלך ניסיון בריחה.

ארד למד בפנימייה הצבאית לפיקוד שליד גימנסיה הרצליה בתל אביב, סיים קורס טיס כנווט קרב בשנת 1979, ושירת כנווט מטוס פנטום. באוקטובר 1986, עת נטש את מטוסו, היה סטודנט להנדסה כימית בטכניון.

ב־16 באוקטובר 1986, ניווט ארד במטוס פנטום בגיחת תקיפת מטרות מחבלים באזור צידון שבלבנון. תקלה טכנית במרעום אחת הפצצות גרמה לפיצוץ התחמושת בקרבת המטוס. שני אנשי הצוות נטשו את המטוס. הטייס ישי אבירם חולץ על ידי מסוק קוברה, והנווט ארד נפל בשבי ארגון "אמל" השיעי.

שוביו העבירו שלושה מכתבים שכתב ארד ותמונה אחת, אך הצלב האדום הבין לאומי לא הורשה לבקרו, ומספטמבר 1987 נותק עמו הקשר. ככל הנראה בשנת 1988 הוא הועבר מידיו של בכיר אמל, מוסטפא דיראני, לאיראן או לארגון שיעי אחר.

משך השנים השקיעה מדינת ישראל מאמצים רבים בניסיון להבין מה עלה בגורלו. הפעולה האחרונה הייתה ב־7 במארס 2026, עת פעלו כוחות צה"ל באזור הכפר א־נבי שית בניסיון לאתרו, אך החיפושים לא העלו דבר. בתגובה לידיעה על החיפושים ביקשה רעייתו תמי ארד בשם המשפחה מראש ממשלת ישראל לקדש את החיים ולא לסכן חיילים לשם מציאת גופתו.

היום אנחנו זוכרים את רון ארד.

התמונה באדיבות ויקישיתוף.

הָעוֹלָם מָלֵא זְכִירָה וְשִכְחָהכְּמוֹ יָם וְיָבָּשָה, לִפְעָמִים הַזִּיכָּרוֹןהוּא הַיָּבָּשָה הַמּוצֶקֶת וְהַקַּיֶּימ...
15/10/2026

הָעוֹלָם מָלֵא זְכִירָה וְשִכְחָה
כְּמוֹ יָם וְיָבָּשָה, לִפְעָמִים הַזִּיכָּרוֹן
הוּא הַיָּבָּשָה הַמּוצֶקֶת וְהַקַּיֶּימֶת
וְלִפְעָמִים הַזִּיּכָּרוֹן הוּא הַיָּם שֶמְכַסֶה הַכּוֹל
כְּמוֹ בַּמַּבּוּל, וְהַשּכְחָה הִיא יַבָּשָה מַצִּילָה כְּמוֹ ארָרָט
[יהודה עמיחי, "בְּחַיַּי, בְּחַיַּי" (שיר מספר 7), מתוך הקובץ "פתוח סגור פתוח"]

פרשת נֹחַ היא פרשת השבוע השנייה בספר בראשית. היא מתחילה בפרק ו פסוק ט, ומסתיימת בפרק יא פסוק לב. הפרשה עוסקת בעולם המתמלא בבני האדם, אך גם ב"רעת האדם" ההולכת וגדלה עד שהאל מחליט להחריב את העולם, ו"לאתחל" את האנושות, מלבד אדם אחד שהיה "אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו" – נח.

נח בציווי אלוהי בונה תיבה, ומכנס אליה יחד עם אישתו ובניו, זוגות זוגות של מיני הבריאה למשך שנה שלמה שבה יירדו על הארץ כמויות אדירות של מים "וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ וַיְכֻסּוּ כָּל הֶהָרִים הַגְּבֹהִים אֲשֶׁר תַּחַת כָּל־הַשָּׁמָיִם".

כבר בתיאור המקראי הראשון על אודות נח נקבעת מידת צדיקותו "בדורותיו" – כלומר, באופן יחסי לאנושות.

אישיותו של נח העסיקה פרשנים רבים, דוגמת רש"י שכתב עליו "יש דורשים אותו לשבח ויש דורשים אותו לגנאי". ברשומה זו בחרנו שלא לעסוק בנח, אלא במבול ובהר האררט.

לקראת שבת נח, אנחנו שואלים איך יוצאים מן המבול, איך שורדים ומתחילים הכול מחדש. והמקרא משיב: בתודה (במקרה של נח בונים מזבח ומקריבים קורבנות), בהבטחה ("ברית הקשת בענן" בסיפור המקראי מתחייב האל שלא לפגוע עוד בעולם בגלל בני האדם), בהשלמת האל עם טבעו של האדם "כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" (בראשית ח, כא), ובברכה – ברית חדשה והסדרים חדשים שעליהם נקרא בשבוע הבא בפרשת "לך לך", ובהבנה שהכול יחסי.


בתמונה: "לאחר המבול", הצייר הבריטי ג'ורג' פרדריק ווטס (1817–1904)
באדיבות: The original G. F. Watts Memorial Collection. Bequeathed, 1905, ובאמצעות מיזם ויקישיתוף.

כמה מילים על אינקונבולים עבריים, על כתב רש"י ועל דפוסי הדפסת התלמוד. פירושו של המונח אינקונבולה (Incunabulum בלטינית, וב...
14/10/2026

כמה מילים על אינקונבולים עבריים, על כתב רש"י ועל דפוסי הדפסת התלמוד. פירושו של המונח אינקונבולה (Incunabulum בלטינית, וברבים Incunabula) הוא "חיתולים", ובהשאלה "עריסה", במשמעות של "השלבים הראשונים של החיים", והוא כינוי כללי לספרי הדפוס הראשונים, שנדפסו מאז מהפכת הדפוס במחצית המאה ה־15 ועד מפנה אותה המאה.

במחצית השנייה של המאה ה־15 הודפסו באירופה כ-30,000 ספרים, חוברות, עלונים ודפים בודדים, ב־18 שפות שונות. מתוכם הודפסו כ־150 ספרים עבריים.
ספרי האינקונבולה נדירים מאוד ויקרים מאוד. קטלוג אינקונבולים בין־לאומי מקוון של כל הספרים שהודפסו במאה ה־15 נערך ומנוהל על ידי הספרייה הבריטית.

כיום, מוכרות כ־150 מהדורות שונות של דפוסי ערש עבריים, ובנוסף להם עוד כמה ספרים שלא ברור האם נדפסו לפני או אחרי שנת 1500, וכן ידועים ספרים נוספים שנדפסו אך לא נשתמרו.

ככל הנראה, הספרים העבריים הודפסו על פי המקובל בעולם הנוצרי, 200 עד 400 עותקים לכל מהדורה. בחלק מן המקרים הודפסו עותקים בודדים על קלף ולא על נייר, וכנראה נמכרו במחיר גבוה יותר לבעלי אמצעים.

לדפוס העברי הייתה תרומה מיוחדת להתפתחות ענף הדפוס. בערים אחדות באירופה, דוגמת ערים בממלכת פורטוגל, הדפוס העברי היה הדפוס הראשון בממלכה ומי שהביא את מכונת הדפוס למקום היו היהודים. כמו כן, האות העברית הייתה האות הראשונה שהודפסו בה ספרים אחרי לטינית.

דפוסי הערש העבריים יצאו לאור במאה ה־15 בערים בארבע מדינות: איטליה, ספרד, פורטוגל ובאימפריה העות'מאנית.

הספרים העבריים הראשונים הודפסו בקבוצת דפוס רומא (אף על פי שאין הם מתוארכים) וכללו את פירושי רש"י ורמב"ן לתורה, פירוש רלב"ג (ר' לוי בן גרשום) לספר דניאל וספר הערוך. כולם נדפסו על נייר עם אותו סימן מים, אותן אותיות ואותה מתכונת דף, ומתוארכים לשנים 1469–1470, אך לא ידוע מי מהם היה הספר הראשון שהודפס.

הספר המתוארך הראשון שהודפס עברית הוא פירוש רש"י לתורה שנדפס בעיר רג'ו די קלבריה באיטליה בשנת רל"ה (1475), מולדת הדפוס העברי. המדפיס השתמש בכתב הספרדי הבינוני בספר, ומדפיסי משפחת שׂוֹנְצִינוֹ (משפחה יהודית ממוצא גרמני, מראשוני המדפיסים בעברית במאות ה־15 וה־16) אימצו אותו בהמשך עבור חלקי הפירושים בספרים שהדפיסו, ובעקבות זאת נודע בשם כתב רש"י, אף על פי שאין לו שום קשר לרש"י עצמו (!).

בשנת 1477 הודפסו לראשונה פסוקים מן התנ"ך עם פירוש רד"ק לתהלים. במהדורה זו נעשה גם ניסיון להדפיס ניקוד לפסוקים, אך הוא נזנח אחרי העמודים הראשונים.

בשנות ה־80 של המאה ה־15 הדפוס העברי הפך ממוסד יותר עם כניסת משפחת שונצינו לתחום, ולראשונה הודפס התלמוד הבבלי. הם גם קבעו את הסטנדרט לצורת הדף, המקובל עד לימינו אנו; בשנת 1484 הודפסו לראשונה בבית הדפוס הזה מסכתות יחידות מן התלמוד הבבלי, על פי הנוסח הצרפתי־אשכנזי. בהדפסה זו הודפס התלמוד עצמו באמצע הדף, כשמשני צדדיו פירוש רש"י ותוספות. צורת הדפסה זו קבעה את דרך הדפסת התלמוד לכל הדפוסים מאז ואילך.

הספרים שהודפסו תחילה בעברית היו ספרים שהיה להם ביקוש ושנעשה בהם שימוש רב, ובראשם ספרים ללימוד בבית המדרש, ספרי תפילה (סידורים) וספרי הוראת הלכה פרקטיים. משך שלושים השנים הראשונות של דפוס הערש העברי הודפסו 17 מהדורות של חומשים (חלקן עם תרגום אונקלוס ופירוש רש"י לתורה); 8 מהדורות של סידורים; 7 מהדורות של ספרי תהילים עם ברכת המזון ו־4 מהדורות של מחזורי תפילה, הגדה של פסח וחמש מגילות.

במקביל, עלו על מכבש הדפוס גם ספרים שאינם ספרים שימושיים, כגון ספרי מוסר שהיו ככל הנראה חביבים על הקוראים, דוגמת הספר "משל הקדמוני" שנכתב על ידי הפילוסוף, הרופא והמקובל רבי יצחק בן שלמה אבן סהולה בשנת 1281 והודפס לראשונה בשנת 1491 בעיר ברישא באיטליה והיה הספר העברי הראשון שהכיל ציורים.

בבית הדפוס של הרופא היהודי אברהם כונת בעיר מנטובה שבאיטליה הודפס גם ספר "בחינת עולם" שהופק על ידי אֶשְׂטֶלִינָה כּוֹנָת – האישה הראשונה בהיסטוריה היהודית שהייתה מדפיסה.

כיום מרבית ספרי הערס בעברית מוחזקים באוספי הספריות המובילות בעולם: ספריית מדינת בוואריה במינכן, הספרייה הבריטית בלונדון, הספרייה הבודליינית באוקספורד, הספרייה הלאומית של צרפת, ספריית הוותיקן, הספרייה הלאומית של אוסטריה, ספריית מדינת וירטמברג בשטוטגרט, הספרייה הלאומית הרוסית והספרייה הממלכתית של רוסיה, וספריית הקונגרס בוושינגטון הבירה.

#תלמוד


בתמונה: קטע מגיליון דפוס של סליחות בשפה העברית, אחד מבין 32 עמודים מודפסים בעברית של סליחות, שיש הטוענים שהודפסו על ידי היהודי דווין דה קדרוסה באביניון (צרפת) בשנים 1444–1446. טענה זו בבדיקה, וטרם אומתה מחקרית. אם תימצא נכונה, אזי שהדפוס הומצא באבניון ולא על ידי גוטנברג, וגליונות הדפוס המוקדמים ביותר היו בעברית, ולא בלטינית, אבל זה כבר נושא לרשומה נפרדת. (התמונה באדיבות מיזם ויקישיתוף)

"הקיץ כלה והחורף מתמהמה. העצים בחצרה של נחמה כבר השירו את פרי הגויאבה – שריחה כריח הסתיו. הדרכים מלאו אבק ובפרדסים ממתין...
12/10/2026

"הקיץ כלה והחורף מתמהמה. העצים בחצרה של נחמה כבר השירו את פרי הגויאבה – שריחה כריח הסתיו. הדרכים מלאו אבק ובפרדסים ממתין הפרי לקטיף. אולם הגשם יבוא אחרי החגים. הוא יזלוג מגגות הבתים, ישטוף את החלונות ואת הברושים הזקנים שליד הגדרות, יַקוה שלוליות בצדי הדרכים. ובלילות יטרדו המרזבים." (יהושע קנז, "אחרי החגים", עמוד 187)

לפני שש שנים, בדיוק "אחרי החגים", ביום 12 באוקטובר (כ"ד בתשרי), נפטר הסופר, העורך והמתרגם הישראלי יהושע קנז (1937–2020).

הצירוף "אחרי החגים" הוא ביטוי נפוץ בעברית החדשה לתקופה בלוח השנה שבאה אחרי חגי תשרי, כשחוזרים לשגרת העבודה, והוא נושא עמו גם משמעות של דחייה (לאחרי החגים) או של התחדשות ("אחרי החגים יתחדש הכול"), ועל כן בחרנו להביא כאן את פסקת הסיום ברומן הראשון שכתב ופרסם, הנושאת הבטחה ותקווה של סוף הקיץ וראשית הסתיו.

קנז נולד בפתח תקווה בשם יהושע גלס. בנעוריו הושפע מהכנענים (תנועה תרבותית שדגלה בזיקה בין העמים שחיו בארץ ישראל – ארץ כנען – באלף השני לפני הספירה, ובין העם העברי בארץ ישראל לשכניו במאה העשרים, במטרה ליצור תרבות חדשה־ישנה ולהתנתק מהמסורת היהודית־גלותית), ובהשראתם שינה את שם משפחתו לשם המקראי "קנז". הוא למד פילוסופיה ושפות רומניות באוניברסיטה העברית בירושלים וספרות צרפתית בסורבון, וחי שנים אחדות בפריז.

הוא נודע בעיקר בזכות הרומנים והסיפורים הקצרים שפרסם, לצד עבודתו כעורך ספרותי: בשנות השישים והשבעים של המאה ה־20 היה מעורכי הרבעון הספרותי "קשת" ובשנות השמונים ערך עם יורם ברונובסקי את הירחון "מחברות לספרות". כמו כן ערך משך שנים רבות את מוסף הספרות של העיתון "הארץ", שבו גם שימש משכתב.

ספריו תורגמו לשפות אחדות והוא זכה להערכת הממסד הספרותי בארץ. את סיפוריו הקצרים הראשונים, בראשית שנות השישים, פרסם ברבעון "קשת" תחת שם העט "אבי עתניאל", וכך רמז לשופט המקראי עתניאל בן קנז, שאת שם משפחתו אימץ לעצמו.

לקנז תפקיד מרכזי במפעל התרגומים הקלאסיים מצרפתית לעברית. הוא תרגם שירים וסיפורים של בלזאק, סארטר, סטנדל ופלובר ובשנותיו האחרונות עבד על פרויקט תרגום רחב היקף של ספרי הסופר הבלגי ז'ורז' סימנון.

ב־1997 זכה בפרס ביאליק. הוא לא זכה לקבל את פרס ישראל בשל חששו שהפרס יחשוף אותו אישית מעבר לגבולות הפרטיות שהציב לעצמו.

בשנותיו האחרונות לקה במחלת האלצהיימר, ונפטר מקורונה "אחרי החגים תשפ"א" בהיותו בן 83. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין ירקון, בסמוך למושבת ילדותו.

יהי זכרו מבורך.

#קנז #מקרא #כנענים

בתמונה: אחדים מספריו של יהושע קנז הזמינים להשאלה במדור הספרות העברית בספריית מכון שכטר ע"ש משפחת קראון.

תודה גדולה למוזיאון הכנסת - Knesset Museum על ההזמנה לבקר במוזיאון, ולהעמיק בהיסטוריה של הרשות המחוקקת במדינת ישראל. לפנ...
11/10/2026

תודה גדולה למוזיאון הכנסת - Knesset Museum על ההזמנה לבקר במוזיאון, ולהעמיק בהיסטוריה של הרשות המחוקקת במדינת ישראל.

לפני חודשיים בדיוק, ב־11 באוגוסט, ייחדנו כאן רשומה לישיבתה האחרונה של כנסת ישראל במשכנה הראשון בירושלים הידוע בשם "בית פרומין", והקדשנו אותה למוזיאון הכנסת – שנחנך באותו היום שבו נתקיימה הישיבה האחרונה בבית פרומין כעבור 59 שנה.

בעקבות פרסום הרשומה הזמין אותנו המוזיאון לקחת חלק בחגיגות השנה לפתיחתו, לבקר במשכן הכנסת הישנה, ולהתרשם מחלל התצוגה שמעורר לחיים את ההיסטוריה שלנו באמצעים דיגיטליים מתקדמים.

לקראת "יום הבוחר 2026" יצאנו לסיור בעקבות הדמוקרטיה הישראלית, העמקנו בהיסטוריה של כנסת ישראל בראשית דרכה, ולמדנו על תפקידיה של הרשות המחוקקת.

שנדע לבחור נכון.

#הכנסת

וּלְהַתְחִיל מִבְּרֵאשִׁית. לקראת שבת בראשית, כמה מילים על ספר בראשית, אחד הטקסטים הקדומים שאפשר להעיד עליהם בוודאות ששי...
08/10/2026

וּלְהַתְחִיל מִבְּרֵאשִׁית. לקראת שבת בראשית, כמה מילים על ספר בראשית, אחד הטקסטים הקדומים שאפשר להעיד עליהם בוודאות ששינו את העולם, זכו לדורות על דורות של קוראים משך אלפי שנים, והשפיעו על התודעה האנושית כולה.

על פי הערכות מחקריות, הספר נתחבר בראשית האלף הראשון או בשלהי האלף השני לפני הספירה, והוא מבטא את היחסים בין המופשט למוחשי, בין האלוהי לאנושי, ובין הנעלם לנגלה, ומספר את תולדות העולם ואת תולדות משפחת האדם מראשיתה. ספר "בראשית" זכה למעמד שאין שני לו בעולם כולו, והוא קדוש לשלוש הדתות המונותאיסטיות.

הספר כולל מושגים מופשטים כגון "רוח אלוהים", "שבת" ו"גן עדן", כמו גם "מלאכים", "צלם אלוהים", המחייבים ביאור, ומתקיים בו דיאלוג בין האלוהי הנצחי לאנושי בן החלוף, שנברא בצלם האל.

"בראשית" חושף אותנו למהות האל הבורא והיוצר, השומע והמדבר, המתיר והאוסר, ולדמות האדם השומע והמציית, החוטא והנענש. כל היצירה היהודית לדורותיה ולסוגיה – המדרש ובאגדה, תורת הסוד והפילוסופיה היהודית, השירה והמוזיקה, והאמנות החזותית לסוגיה מהעת העתיקה ועד ימינו – מתכתבת עם תפיסות האל והאדם בספר בראשית.

בספר 50 פרקים (12 פרשות שבוע) למן ראשית הבריאה וראשית ההיסטוריה האנושית, והוא עונה על השאלות כיצד התחיל הכול, מנין באנו, ומסכם היסטוריה של אלפי שנים.

סיפור הבריאה, שבו נפתח הספר, מציג את המטרה האלוהית ואת הייעוד האנושי בעולם שהאל ברא.

מחזור החיים על פי סיפור הבריאה כולל יום ולילה (זריחה ושקיעה) והזמן מחולק לשבועות: שבעה ימים בשבוע, ובכל שבוע שישה ימי חול ויום מקודש – יום השבת, שבו אנחנו קוראים בתורה.

על ראשית האנושות אנחנו קוראים בסיפורי האדם הראשון ורעייתו חוה, ומתחקים בהם אחר ראשית משפחת האדם, ובהמשך אחר קורותיה של המשפחה העברית הראשונה, משפחת אברהם, עד לפטירתו של יעקב נכדו.

ההיסטוריה האנושית פותחת באדם וחוה החוטאים, שגורשו מגן עדן, הולידו את הרוצח הראשון והנרצח הראשון; ממשיכה בעלילות הדור שלפני והדור אחרי המבול, ומסתיימת בקורות משפחת אברהם, שמגיע לארץ כנען ובהשתלשלות משפחת בנו הצעיר יצחק (וגם משפחת בנו הבכור ישמעאל), וכן משפחות נכדיו התאומים יעקב ועשיו, שהופכים למשפחת עשיו ולמשפחת יעקב.

מייסד השושלת, אברהם, היה אדם מאמין וצייתן, שלא הטיל ספק בחובתו לאלוהיו, ומאידך אב חסר רחמים שגירש את בנו בכורו, והיה מוכן להקריב לעולה את בנו הצעיר.

נכדו יעקב רימה את אביו, התנכר לאחיו התאום וגזל ממנו את הבכורה ואת הברכה, ובמנוסתו מפני אחיו שביקש להרגו, הגיע לבית דודו, הפך לבעל מרומה, ולימים לאלמן מיוסר שהפלה את בנה של אישתו האהובה לטובה חרף קנאת בני אישתו השנואה. אחדים מבניו פשעו בו, בתו נאנסה, והוא ידע שכול ומכאוב.

סיפורה של משפחת בני יעקב המתואר בהרחבה ב"בראשית" הוא סיפור של משפחה למודת סבל, משפחה משוסעת, שונאת ונוקמת, רעבה, בורחת ונמלטת, שעוזבת את הארץ שהובטחה לאבי השושלת אברהם, ויורדת למצרים. עם זאת, הסיפור המשפחתי מלווה גם בחסד אלוהי, הנגלה באמצעות מלאכים, ובחלומות (בעיקר חלומות יעקב).

ספר בראשית מתמקד בעולמם של בני החלוף, וחושף את הייסורים שבבסיס הקיום האנושי. עם זאת, הוא מלמד שמעומק הכישלון, המשבר, האכזבה, התסכול, הייאוש, האסון והחורבן – שהם נחלתה של האנושות כולה – בני האדם גם מתגברים וממשיכים בכאב ובנחישות קדימה, ועושים לבניית עולמם.

ספר בראשית, והתורה כולה, אינם מבטיחים לנו סוף טוב. ובכל זאת, בכל שנה אנחנו מתחילים לקרוא בהם שוב ושוב מהתחלה, שואבים השראה מן הדמויות המקראיות, שלמרות הכול, ממשיכות קדימה.

#בראשית #מקרא

בתמונה: יעקב נאבק במלאך ה' ומקבל את השם "ישראל" (פרק לב בבראשית). צייר: גוסטב דורה (1832–1883), באדיבות מיזם ויקישיתוף.

וְהָאָרֶץ תִּשְׁקֹט, עֵין שָׁמַיִם אוֹדֶמֶתתְּעַמְעֵם לְאִטָּהּ עַל גְּבוּלוֹת עֲשֵׁנִים,וְאֻמָּה תַּעֲמֹד – קְרוּעַת לֵ...
07/10/2026

וְהָאָרֶץ תִּשְׁקֹט, עֵין שָׁמַיִם אוֹדֶמֶת
תְּעַמְעֵם לְאִטָּהּ עַל גְּבוּלוֹת עֲשֵׁנִים,
וְאֻמָּה תַּעֲמֹד – קְרוּעַת לֵב, לֹא נוֹשֶׁמֶת,
כִּי נֶעֶלְמוּ נְעָרוֹת וְלֹא שָׁבוּ בָּנִים

הִיא תָּשׂוּשׂ אֱלֵי קְרָב לִנְקֹם עַל הַצַּעַר
וְתַפִּיל סְבִיבָה רַק עוֹד דָּם וְאֵימָה.
אָז מִנֶּגֶד יָצְאוּ נַעֲרָה וָנָעַר
וְאַט אַט יִצְעֲדוּ הֵם אֶל מוּל הָאֻמָּה.

לוֹבְשֵׁי חוֹל וְעָפָר וְכִבְדֵי נַעֲלַיִם
בַּנָּתִיב יַעֲלוּ הֵם, הָלוֹךְ וְהַחְרֵשׁ,
לֹא הֶחֱלִיפוּ בִּגְדָּם, לֹא שָׁתוּ טִפַּת מַיִם,
מִמִּנְהָרוֹת הַצַּעַר יָבוֹאוּ, מִתֹּפֶת הָאֵשׁ,

עֲיֵפִים עַד בְּלִי קֵץ, נְזִירִים מִמַּרְגּוֹעַ,
נוֹטְפֵי זֵעַת פַּחַד מִלֵּילוֹת שִׁמּוּרִים,
דֹּם הַשְּׁנַיִם יִגְּשׂוּ וְעָמְדוּ עַד בְּלִי נוֹעַ
וְאֵין אוֹת אִם חַיִּים הֵם אוֹ אִם יְרוּיִים.

אָז תִּשְׁאַל הָאֻמָּה שְׁטוּפַת דֶּמַע וָרַעַד
וְאָמְרָה: "מִי אַתֶּם?" וְהַשְּׁנַיִם שׁוֹקְטִים
יַעֲנוּ לָה: "אִם לֹא תַּשִּׁיבוּנוּ הַבַּיְתָה
לֹא תָּשׁוּב עוֹד לִהְיוֹת מְדִינַת יְהוּדִים".

כָּךְ אָמְרוּ וְנָפְלוּ לְרַגְלָהּ עוֹטְפֵי צֵל
וְהַשְּׁאָר יְסֻפַּר בְּתוֹלְדוֹת יִשְׂרָאֵל.

[אלי אליהו, "לא מגש ולא כסף"]

7 באוקטובר – שלוש שנים ליום המר והנמהר ההוא. והשאר יסופר בתולדות ישראל.

כְּמוֹ לֹא נֶחְרַב עָלֵינוּ עוֹלָמֵנוּ,כְּמוֹ לֹא נֵדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נֵדַע,כְּמוֹ עוֹד עוֹמֵד בֵּיתֵנוּ וּמְקוֹמֵנוּש...
05/10/2026

כְּמוֹ לֹא נֶחְרַב עָלֵינוּ עוֹלָמֵנוּ,
כְּמוֹ לֹא נֵדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נֵדַע,
כְּמוֹ עוֹד עוֹמֵד בֵּיתֵנוּ וּמְקוֹמֵנוּ
שֻׁלְחָן לָבָן עָרוּךְ לִסְעוּדָה.

הַכֹּל, הַכֹּל, אֲשֶׁר אָהַבְנוּ פַּעַם
חוֹלֵף בְּתוֹךְ עֵינֶיךָ הַלַּחוֹת.
אַל תִּסְתַּכֵּל בִּי כָּךְ, כִּי אֵין שׁוּם טַעַם
לִזְכֹּר, מַה שֶּׁקּוֹרְאִים, הַנִּשְׁכָּחוֹת.

הַנִּשְׁכָּחוֹת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִשְׁכֹּחַ,
הָאֲבֵדוֹת שֶׁאֵין מֵהֶן מִפְלָט -
[לאה גולדברג]

היום, כ"ד בתשרי – יום הזיכרון הלאומי לאירועי ה־7 באוקטובר, שאין מהם מפלט.

רשומה זו מוקדשת לכל תלמידי המסלול לאמנות יהודית ולבוגריו: לאחרונה עלו לרשת 24 כרכי כתב העת ההיסטורי לאמנות יהודית שנוסד ...
04/10/2026

רשומה זו מוקדשת לכל תלמידי המסלול לאמנות יהודית ולבוגריו: לאחרונה עלו לרשת 24 כרכי כתב העת ההיסטורי לאמנות יהודית שנוסד בשנת 1974, והם זמינים עתה לקריאה ללא עלות.

כתב העת לאמנות יהודית הוא אחת הפלטפורמות האקדמיות הראשונות שהוקדשו להגדרה ולחקר האמנות והתרבות החומרית היהודית כתחום עצמאי. הגיליונות כוללים מחקרים על כתבי יד, בתי כנסת, תשמישי קדושה, אמנים ותרבויות יהודיות ברחבי העולם.

כתב העת יוצא לאור מטעם המרכז לאמנות יהודית באוניברסיטה העברית. רוב המאמרים כתובים אנגלית במטרה לשמש במה בין לאומית, לצד פרסומים נבחרים בשפות אירופיות נוספות.

הכרכים עוסקים במגוון רחב של נושאים – החל מכתבי יד עבריים מאוירים, אדריכלות בתי כנסת, תשמישי קדושה ואיקונוגרפיה יהודית, ועד לאמנים יהודים מודרניים, תרבות חזותית ספרדית, מורשת יהדות מזרח אירופה וייצוגה של ירושלים באמנות יהודית, נוצרית ומוסלמית.

הקישור לאתר כתב העת בתגובה הראשונה 👇

בתמונה: אחת הדוגמאות המובהקות לאמנות יהודית – הגדת סראייבו מן המאה ה־14

דגל לשמחת תורה. דגל שמחת תורה הוא דגל מקושט שמניפים ילדים בחגיגות ההקפות בחג. ראשית המנהג, ככל הנראה, במאה ה־17 בקהילות ...
02/10/2026

דגל לשמחת תורה. דגל שמחת תורה הוא דגל מקושט שמניפים ילדים בחגיגות ההקפות בחג. ראשית המנהג, ככל הנראה, במאה ה־17 בקהילות אשכנז.

מאחר שבמאה ה־17 היו עשויים הדגלים מגזרות נייר הם נקרעו בקלות, ועל כן אין להם עדות, והדגלים הקדומים ביותר ששרדו עד ימינו נוצרו במאה ה־19.

הדגלים שהודפסו במאה ה־19 ושמשו במזרח אירופה ובמרכזה, נשאו תמונות של חג הסוכות או של שמחת תורה עוטרו בפסוקים מן המקרא כגון: "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים" (ויקרא כג, מב). מרבים האיורים כללו ספר תורה פתוח, וסביבו ילדים בבגדי חג, או דמויות מקראיות דוגמת משה ואהרן. על ראשי מקלותיהם של חלק מן הדגלים היו שהוסיפו תפוח אדום, כסמל למתיקות התורה.

המנהג אומץ על ידי הציבור במדינת ישראל הצעירה, והדגלים קושטו גם בסמלים ציוניים ולאומיים, דוגמת הדגל שבתמונה כאן.

הדגלים הישראליים המוקדמים מבטאים את רוח הדור הראשון שקם בארץ, היהודי החדש מנותקן מן הגלות. על כן, בציורי הדגלים מופיעים ילדים עם כובעי טמבל ומכנסיים קצרים, והריקודים בהם הם ריקודי הורה של בנים ובנות גם יחד מחוץ לכתלי בית הכנסת. גם מבשרי הציונות זכו למקום של כבוד על הדגלים, ובראשם בנימין זאב הרצל.

למן מבצע סיני (1956), צוירו בדגלי שמחת תורה גם חיילים לבושים מדי צבא רוקדים ושרים, וכמובן שלאחר מלחמת ששת הימים עוטרו הדגלים בחיילים רוקדים ליד הכותל המערבי.

וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ!

בתמונה: דגל לשמחת תורה (1967 בקירוב), באדיבות Center for Jewish History, NYC ובאמצעות מיזם ויקישיתוף.

Address

אברהם גרנות 4 (בסמוך למוזיאון ישראל)
ירושלים
91160

Opening Hours

Monday 08:00 - 18:30
Tuesday 08:00 - 18:30
Wednesday 08:00 - 18:30
Thursday 08:00 - 18:30
Sunday 08:00 - 18:30

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when מכון שכטר למדעי היהדות posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The University

Send a message to מכון שכטר למדעי היהדות:

Shortcuts

Share