03/09/2026
על פרשות ניצבים - וילך / עליזה אדלמן
פרשת ניצבים
"כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת... מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה... לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ... וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִיא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ... וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: כִּי קָרוֹב... הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ" (דברים ל, יא-יד).
פרשנים רבים מדברים על כך, שבפסוקים לעיל מתוארת מצוות התשובה, שהיא מעניינו של חודש אלול ושל ערב ראש השנה שבו נקראת הפרשה. אולם רבי יוסף חיים מבגדד, הבן איש חי, אומר שמדובר כאן בפסוקים שעוסקים דווקא במצוות השבת. הוא סובר שהשבת מכונה בשם "דבר" כי שמירת שבת היא גם בדיבור וגם במעשה. הקידוש הוא הדיבור, המעשה הוא כל ההתנהלות השבתית שלנו, כשאנחנו לא מבצעים דברים כמו בימות החול.
פרשת וילך
"הַקְהֵ֣ל אֶת־הָעָ֗ם הָֽאֲנָשִׁ֤ים וְהַנָּשִׁים֙ וְהַטַּ֔ף וְגֵֽרְךָ֖ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֑יךָ לְמַ֨עַן יִשְׁמְע֜וּ וּלְמַ֣עַן יִלְמְד֗וּ וְיָֽרְאוּ֙ אֶת־יְהֹוָ֣ה ... וְשָֽׁמְר֣וּ לַֽעֲשׂ֔וֹת אֶת־כָּל־דִּבְרֵ֖י הַתּוֹרָ֥ה" (דברים לא, יב)
בפסוק לעיל יש מצווה לאסוף את כל עם ישראל כדי לכרות איתם ברית, שישמרו את התורה. רבי יוסף חיים מבגדאד, הבן איש חי, מדייק שהמצווה הזו לאסוף את עם ישראל כדי לכרות איתם ברית, שילמדו את התורה ויתחייבו לשמור אותה לא מיועדת רק לחכמי הדור, אלו שמקהילים קהילות ברבים ללמד את העם, אלא לכל העם לכל שכבותיו. בין אם מדובר בראשי השבט ובין אם מדובר בדלי העם, בין גברים ובין נשים. כולם מחויבים בברית שבין עם ישראל לאלוקים. ולכן יש פירוט כל כך נרחב מי נכלל בתוך הברית הזו.
ה"בן איש חי" זהו כינויו של רבי יוסף חיים מבגדאד שהיה מגדולי פוסקי ההלכה והמקובלים ביהדות המזרח במאה ה-19. הוא נולד בבגדד לאביו הרב אליהו בן הרב משה חיים. כשהיה בן שבע נפל לבאר עמוקה וניצל בדרך נס, ובשל כך נדר להקדיש את חייו ללימוד תורה. בתחילה למד אצל דודו – הרב דוד חי בן מאיר, ובשנת 1847 (ה'תר"ח) החל ללמוד אצל ר' עובדיה סומך. כאשר ראה שאלה שנשלחה לאביו מאת גדולי ירושלים, הוא ענה במקומו, נתפרסם כעילוי ופנו אליו בשאלות רבות. בגיל 18 התחתן עם בתו של ר' עובדיה סומך, וכאשר ר' סומך נפטר, הבן איש חי מילא את מקומו. אמנם לא הייתה לו משרה רשמית, אך הטביע חותם על יהדות המזרח. הוא זה שחיבר את הפיוט הנודע "ואמרתם כה לחי רבי שמעון בר יוחאי" ששרים במירון. כאשר ביקר בארץ ישראל בכפר אבנית – מקום קברו של בניהו בן יהוידע, החליט לקרוא את שמות ספריו בשמות המזכירים אותו: בניהו, בן יהיודע, בן איש חי, בן איש חיל, רב פעלים ומקבצאל. באלול תרס"ט הוא נסע לקבר יחזקאל הנביא ושהה שם שבוע בתפילות, ובי"ג באלול תרס"ט הוא נפטר.
מקורות: יוסף חיים בן אליהו בן הרב משה חיים, ספר בן איש חי : חלק ההלכות, מרכז הספר, ירושלים, תשמ"ו.
התמונה המצורפת נוצרה באמצעות בינה מלאכותית (Gemini).
