הספריה למדעי היהדות, אוניברסיטת בר אילן

20/10/2026

15/10/2026

על פרשת נח / מנשה אלישיב

"ותשחת הארץ לפני האלוקים, ותמלא הארץ חמס" (בראשית ו, יא)

במה השחיתו בני דור המבול? יש המפרשים בעבודה זרה ובעריות (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין נז, ע"א), ויש המפרשים בגזל (רש"י לפסוק זה). המקור של רש"י הוא מדברי רשב"י: "גדולה היא המלאכה, שלא חרב דור המבול אלא עד מפני הגזל, ופועל עושה במלאכתו ואוכל, ופטור מן הגזל" (תלמוד ירושלמי מסכת מעשרות יא, ע"ב). התורה התירה בתנאים מסוימים לפועל חקלאי לאכול מהיבול. בני דור המבול נענשו, כי במקום לעמול ולהתפרנס ביושר, חיו על הגזל.

"שמעיה אומר: אהוב את המלאכה..." (משנה מסכת אבות א, י). באבות דרבי נתן (נוסח ב) מוקדש פרק שלם (כא) למלאכה, תשע דרשות של התנאים על חשיבות המלאכה. נביא אחת מהדרשות. "רבי אומר גדולה היא מלאכה שכל מי שאינו עוסק במלאכה בני אדם משיחין בו. מנין איש פלוני אוכל? מנין הוא שותה? משל למה הדבר דומה? לאשה שאין לה בעל והיא מתקשטת (עצמה) ויוצאה לשוק ובני אדם משיחין בה. כך כל מי שאינו עוסק במלאכה בני אדם משיחין בו. ועוד היה רבי אומר גדולה היא מלאכה שכל מי שהוא עוסק במלאכה אין ידו חסרה פרוטה לעולם".

אבות דרבי נתן - קובץ בתר-תלמודי כתוספת ופרשנות לפרקי אבות. יש בו מסורות היסטוריות, תורת מוסר ודרך ארץ, מעשי חכמים ומדרשים ועוד. לא ברור מתי חובר. הראשונים הכירו והתייחסו אליו, ומדפיסים פרסמו אותו יחד עם המסכתות הקטנות של התלמוד כבר בשנת 1550. ישנן שתי גרסאות עיקריות ושונות של טקסט זה, שידועות כנוסח א' ונוסח ב'. החוקר שניאור זלמן שכטר פרסם אותן לראשונה זו לצד זו בשנת 1887. נוסח א' קרוב מאוד לטקסט המודפס המסורתי. שני הנוסחים ככל הנראה נובעים מגרסה קדומה יותר שהייתה נפוצה. נוסח ב' נשמר בכתב יד עד לפרסומו והוצאתו לאור על ידי שכטר ב-1887. מחקר על הקובץ יצא על ידי מ' קיסטר: "עיונים באבות דר' נתן: נוסח, עריכה ופרשנות", 1993.

08/10/2026

08/10/2026

על פרשת בראשית / עליזה אדלמן

"בראשית ברא אלוקים" (בראשית א', א')

הרב עמנואל חי ריקי בפירושו "חושב מחשבות" כותב שהמילה "בראשית" למעשה היא נוטריקון של הדברים שקדמו לבריאת שמיים וארץ:

ב' – בית המקדש; ר' – רכב אלוקים (כלומר כיסא הכבוד); א' - אבות; ש' – שמו של המשיח, י' – ישראל, ת' – תורה. ויש הסוברים שגם התשובה קדמה לבריאת שמיים וארץ, והיא רמוזה באות ת' של סוף המילה "בראשית".

רבי עמנואל חי ריקי היה מקובל שחי ופעל באיטליה ובצפת, כיהן כרב, וחיבר ספרי קבלה ופירושים לתורה, למשנה ועוד. הוא נולד בט"ו בתמוז תמ"ז (26.06.1687) להוריו ר' אברהם ומרים ריקי. בהיותו תינוק פעוט קבעה משפחתו את מגוריה ברוביגו (עיר הבירה של נפת רוביגו שבמחוז ונטו שבאיטליה), שם התגוררה משפחת אימו. בגיל שש התייתם מאביו, וגדל אצל דודו (אחי אימו) הרב ידידיה רבינו, ביחד עם אחיו הקטן ושתי אחיות שגדולות ממנו. כשהיה בן 19 נפטר דודו, ובנו של דודו דאג לזיווג של אחיו ואחיותיו של רבי עמנואל. רבי עמנואל החל לנדוד, ולמד אצל הרב יצחק חפץ, אחר כך למד קבלה אצל הרב בנמין הכהן. במהלך נדודיו בערי איטליה נשא את אשתו, מרים. הם נדדו לונציה והוא שימש שם כמלמד תינוקות. שם נולד בנו, וכן שם הוא חיבר את ספרו "חושב מחשבות" שהוא חידושים על התנ"ך ועל הש"ס. בגיל 30 עלה לארץ ישראל והתיישב בצפת, למד בה את חכמת הקבלה, עסק בכתבי האריז"ל, וחיבר את הספר "הון עשיר". כעבור שנתיים, בעקבות מגפה שפרצה באזור, ביקש לעזוב את ארץ ישראל ביחד עם אשתו ושני בניו באמצעות ספינה. אך הספינה נחטפה על ידי שודדים מטריפולי והם נפלו בשבי. לאחר ארבעים יום בשבי, הגביר שלמה כלפון פדה אותו, והוא הגיע לליוורנו שבאיטליה, שם חיבר את חיבורו העיקרי "משנת חסידים" – על משנת האר"י. כעבור זמן נקרא על ידי בני הקהילה בפירנצה לשמש כרב הקהילה. הוא שימש בתפקיד במשך ארבע שנים, וכתב את חיבורו "מקווה טהרה". אחר כך חזר לליוורנו, והקדיש את זמנו ומרצו להדפסת ספריו ולהפצתם, כשלצורך כך ערך מסעות לקהילות היהודיות המרכזיות באותה תקופה באיזמיר, סלוניקי, קושטא, אמסטרדם ולונדון. באחרית ימיו החליט לחזור לארץ ישראל, התעכב כשנתיים בארם צובא ועסק במסחר, ולאחר שצבר מספיק כסף לצורך קיומו, עלה לארץ ישראל וקבע את מגוריו בירושלים. לאחר תקופה של מגורים בירושלים, יצא למסע גיוס כספים בחוץ לארץ על מנת לייסד ישיבה בירושלים ולהוציא לאור את שאר כתביו שלא נדפסו. במשך שנתיים התדפק על דלתות נדיבים בחו"ל, ובדרכו חזרה לארץ ישראל פגעו בו שודדים, שחנקו אותו ברצועות התפילין שלו בראש חודש אדר תק"ג (24.02.1743) בגיל 55. שבוע לאחר רציחתו, הובא לקבורה בבולוניה. בחצר ביתו בירושלים הוקמה ישיבת כנסת ישראל בראשותו של ה"אור החיים" הקדוש, רבי חיים בן עטר.

מקורות:
חב"דפדיה - https://chabadpedia.co.il/wiki/%D7%A2%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%90%D7%9C_%D7%97%D7%99_%D7%A8%D7%99%D7%A7%D7%99
חומש אור יקר: ביאורים וחידושים מרבני המערב קדמונים ואחרונים, בראשית, ירושלים : מכון אור הטוב, תשפ"א.

01/10/2026

על פרשת וזאת הברכה / עליזה אדלמן

"וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב אֶל הַר נְבוֹ רֹאשׁ הַפִּסְגָּה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ וַיַּרְאֵהוּ יְהֹוָה אֶת כׇּל הָאָרֶץ אֶת הַגִּלְעָד עַד דָּן. וַיָּמׇת... מֹשֶׁה עֶבֶד ה' בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל פִּי ה' (דברים לד, א, ה)

משה מת מיתת נשיקה בנשיקת ה'. הרב פרופ' אליעזר ברקוביץ מסביר, שלמעשה לפי המדרש מותו של משה מלמד אותנו שעיקר המורשת של משה היא חייו. גם המוות שלו היה על פי ה' כשם שחייו היו על פי ה'. עקדת יצחק מסתיימת בניצחון החיים, כי בסוף לא הרגו את יצחק - האלוקים ניסה את אברהם, אבל בסוף הסיפור יצחק נותר בחיים. לעומת זאת, אצל משה הסיפור אודותיו מסתיים במותו, כי ביהדות התכלית היא החיים ולא המוות. משה מת על פי ה' כפי שחי על פי ה', כדי ללמד אותנו שביהדות העיקר זה החיים ולא המוות.

הרב פרופ' אליעזר ברקוביץ נולד בשנת 1908 באוראדאה (Oradea) שבחבל טרנסילבניה שברומניה. הוא למד בבית ספר יסודי ששילב לימודי קודש וחול, ולאחר בר המצווה למד בישיבה בעיר מגוריו. בגיל 15 נסע ללמוד בישיבה בקלוייזנבורג, בגיל 16 עבר ללמוד בישיבה בפרנקפורט על המיין יחד עם לימודי תיכון. לאחר שלוש שנים החל ללמוד באוניברסיטה של פרנקפורט. לאחר מכן עבר ללמוד בסמינר לרבנים על שם הילדסהיימר בברלין אצל הרב יחיאל יעקב וינברג. שם קיבל תואר ד"ר (מאוניברסיטת ברלין) והוסמך לרבנות. לאחר סיום לימודיו התחתן.

בתקופת שלטון הנאצים (1939-1936) היה רב הקהילה האורתודוקסית בברלין, ואז פרסם את ספרו הראשון. הוא נעצר על ידי הנאצים פעמיים. הוא שלח את ילדיו לארץ, והוא עצמו במרץ 1939 הצליח לברוח ללונדון ביחד עם כתבי הרב וינברג (הוא לא יכול היה לעלות לארץ, כי הוא לא קיבל סרטפיקט). בשנת 1940 עבר ללידס וגם שם כיהן כרב. לאחר המלחמה עבר לסידני באוסטרליה, אולם רצה שילדיו יקבלו חינוך יהודי ולכן עבר לבוסטון ב-1950, ושימש שם כרב קהילה. בשנת 1958 עבר לשיקגו כדי לשמש כראש החוג לפילוסופיה ומחשבת ישראל ב-HTC. בשנת 1975 עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים.

הוא היה חוקר וסופר פורה, וחיבר 19 ספרים שעוסקים בפילוסופיה יהודית וכללית, בהיסטוריה ובנושא השואה. הרב פרופ' ברקוביץ נפטר בירושלים בכ"א באב תשנ"ב (20 באוגוסט 1992). הארכיון האישי שלו נמצא בארכיון לחקר הציונות הדתית באוניברסיטת בר אילן.

מקורות:

ברקוביץ אליעזר, "לחיות או לשרוד", בתוך: אליעזר ברקוביץ, עמו אנוכי בצרה : יהדות בגיטאות ובמחנות ההשמדה, הוצאת שלם, יד ושם, ירושלים, תשס"ו. עמ' 97-96.

רוט מאיר, אורתודוקסיה הומאנית : מחשבת ההלכה של הרב פרופ' אליעזר ברקוביץ, ספריית הילל בן חיים למדעי היהדות והוצאת הקיבוץ המאוחד, תשע"ג. עמ' 20-11

התמונה המצטרפת נוצרה באמצעות בינה מלאכותית (Gemini)

24/09/2026

על חג הסוכות / עליזה אדלמן


"ופרוש עלינו סוכת שלומך" (מן התפילה)

את ברכת "השכיבנו" שנאמרת לאחר קריאת שמע של תפילת ערבית
מסיימים בתפילה "ופרוש עלינו סוכת שלומך" – כלומר מאגדים יחדיו סוכה
ושלום. אולם לא תמיד הסוכה עמדה בשנות שלום. נביא כאן שני אירועים שבהם יהודים
בחרו לבנות סוכה במלחמה:

בספר "תיאום כוונות" של הרב חיים סבתו המספר אודות קרבות
השריון במלחמת יום הכיפורים מתואר:

"בבוקר יום חמישי, יום טוב ראשון של סוכות הספקנו להתפלל וליטול
ארבעה מינים. אתרוג הבאתי איתי מהבית. תמיד אני קונה אותו קודם יום כיפור לזכות
בעוד מצווה אחת. מי יודע אולי היא תכריע את הכף... האתרוג רומז למי שיש בידו גם
תורה וגם מעשים טובים, שיש בו גם טעם וגם ריח. מישהו מהרבנות הביא את המינים
האחרים. כולנו בירכנו עליהם ונינענו בהם לארבע רוחות לעצור רוחות רעות, שיירי
המצווה מעכבים את הפורענות. בדמיוני דימיתי לי תיבה. הקפתי אותה ואמרתי הושענות:
"הושענא! הושע נא! למענך אלוקינו הושע נא! למענך גואלינו הושע נא! הושיע את
עמך וברך את נחלתיך ורעם ונשאם עד העולם!...".


בספר עלי מרורות מתואר חג הסוכות באושוויץ:

"מיד לאחר יום כיפור [תש"ה] נכנס אלי "ראש הצריף של
בלוק 51, והודיע לי כי ברצונו לארגן סוכה. הייתי משוכנע שדעתו של האיש בדוחה עליו.
איך יתכן? בין כלבי טרף רבים כ"כ שאינם חדלים לנבוח ולנשוך נקים תחת גבם
סוכה? אך האיש התכוון לכך ברצינות מוחלטת. ומייד שטח בפניי את תכניתו: היות
שמאחורי בלוק 28, מהעבר השני של הגדר, סדורות מספר שורות של חביות, הוא יסדר
באמצעותן כמעין שלושה קירות, יניח עליהן שכבת קנים, וכך תקום סוכה כשרה כדת
וכדין... ובליל א' נכנסנו שם בחשאי וקידשנו ואכלנו כזית... ומקום ספק היה אצלי
לברך לישב בסוכה, כיוון שסכנה לשהות שם. אולם מחמת חביבות המצווה שנעשתה במסירות
נפש בירכנו לישב בסוכה, ואכלנו שם הרבה אנשים בזה יוצא וזה נכנס, ואוכל פיתו בחשאי
ובסתר מיראת העונש ובשמחת הלב, שזיכנו לקיים מצוות סוכה".

מקורות:

חיים סבתו, תיאום כוונות, ידיעות אחרונות, ספרי חמד, ספרי עליית הגג,
2013. עמ' 143-142.

אהרונסון יהושע, עלי מרורות: יומני, שו"ת, הגות בשואה, בני ברק,
תשנ"ו, עמ' 227-225.

17/09/2026

מערך הספריות והמידע שמח לעדכן כי נפתחה גישה למאגר Sage Research Methods
המאגר מספק מגוון רחב של תכנים וכלים לתמיכה בתכנון וביצוע מחקר, ויכול לסייע לסטודנטים, חוקרים ומרצים בשלבים שונים של תהליך המחקר.
פרטים נוספים וגישה למאגר באתר המערך https://lib.biu.ac.il/en/node/4390

17/09/2026

על פרשת האזינו / עליזה אדלמן

"יערוף כמטר לקחי" (דברים לב, ב)

ר' בונים מפשיסחא מסביר, שבפסוק המופיע לעיל הכוונה לדברי תורה שנמשלו לגשם. הוא משווה בין התורה לגשם: כשם שלא רואים מייד לאחר הגשם את ההשפעה שלו על הצמחים, אלא רק אחרי שהשמש זורחת שוב רואים את התוצאות, כך גם דברי תורה – אדם שומע דברי תורה, ועדיין לא רואים שזה משפיע עליו. אבל לאחר זמן כאשר נתקל באותן סיטואציות שעליהן למד, רואים את השפעת הלימוד על מעשיו ועל התנהגותו.

ר' שמחה בונים נולד בשנת תקכ"ה בוואדיסלב. הוא למד בצעירותו בישיבות מטרסדוף וניקלשבורג. לאחר שובו מישיבות הונגריה נשא אישה מבנדין, וישב בבית חותנו מספר שנים. התקרב לחסידות, והחל לנסוע לר' משה לייב מסאסוב ולר' ישראל מקוז'ניץ. בהשפעת המגיד מקוז'ניץ מצא עבודה אצל דוב ברגסון העשיר, והיה ממונה על סחר העצים והיערות. למד שפות אירופיות, ולבש בגדים מודרניים, גם בבואו לחצרות צדיקים. לאחר זמן מה למד את מקצוע הרוקחות, ואף קיבל תואר "רוקח מוסמך" לאחר שעמד בבחינה בפני ועדת הרופאים בלבוב. בהשפעת ר' דוד מלילוב התחיל בנסיעות לחוזה מלובלין, והפך לתלמידו הקרוב ביותר. כשנפטר היהודי הקדוש משפשיסחא, ר' בונים ירש את מקומו. בימיו גדלה עוד יותר ההתנגדות לחסידות, אך הודות להתערבותו של הרב מאפטא, זקן צדיקי הדור, שככה המחלוקת. ר' בונים נפטר בי"ב באלול תקפ"ז (1827).

עם תלמידיו נמנו בין היתר: רבי יצחק מוורקה, רבי יחזקאל מקוזמיר, רבי יעקב מרדזימין, רבי מרדכי יוסף מאיזביצה, רבי יצחק מאיר אלטער מגור, בעל "חדושי הרי"ם", רבי אברהם מטשכנוב, רבי חנוך הניך מאלכסנדר, רבי מאיר יחיאל ממוגילניצא ואחרים.

מקורות:

צורן משה מיכאל [עורך], עלינו לשבח : פרקי חיזוק ואמונה לפי סדר הפרשיות, דברים, חלק ב: מפרשת כי תבוא עד וזאת הברכה, תשס"ו, עמ' תי"ח.

יצחק ורפל, ספר החסידות, תש"ז, מתוך אנצקלופדיה "דעת" – https://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=124