החוג לתולדות האמנות באוניברסיטה העברית

31/05/2026

ב-4 ביוני 2026, יום חמישי הקרוב, יתקיים בבניין רבין שבקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית בירושלים יום עיון ארצי לסטודנטים ולסטודנטיות לתארים מתקדמים בתולדות האמנות, בעיצוב ובתרבות חזותית. האירוע, שייערך בין השעות 09:15–17:15, הוא שיתוף פעולה בין שנקר, בצלאל והאוניברסיטה העברית, ומציג מחקרים עכשוויים של סטודנטים וסטודנטיות משלושת המוסדות.

מהחוג לתולדות האמנות באוניברסיטה העברית יציגו הגר דרומי, שתעסוק בקשר שבין אמנות וליטורגיה דרך עיון בפסיפס ההשתנות מסיני; רותם גוטל, שתציג קריאה מחודשת באיור ל"לילי ומג'נון"; יובל אשר, שתבחן קריקטורה, גרפיטי והתנגדות חזותית בפריז של מונרכיית יולי; רחל שרנזון, שתדון באוסף האמנות המודרנית של הוותיקן כפריזמה לבחינת הכנסייה הקתולית בת זמננו; ומדלן פורסלן, שתציג מחקר על מוטיב המוות והעלמה באמנות האירופית בתקופה המודרנית המוקדמת.

מוזמנות ומוזמנים להגיע!

22/05/2026

לוח השנה מלא בתאריכים חשובים מעולם תולדות האמנות שראוי לציין!
בכל תאריך שכזה יתפרסם פוסט שכתבו הסטודנטים והסטודנטיות שלנו במיוחד עבורו. הפוסט התשיעי בסדרה : יום ההולדת של מארי קאסט 🥳 מאת הסטודנטית נועם חצרוני:

״איני מוכן להודות שאישה יכולה לצייר כל כך טוב״. כך אמר אדגר דגה על ידידתו מארי קאסאט, אמנית מוערכת מאוד שקידמה את הצגת האימפרסיוניזם במוזיאונים בארצות הברית, הגדירה מחדש את היחס לנושאים נשיים באמנות במאה ה-19, ונולדה ממש היום לפני 182 שנים.

קאסט נולדה בפנסילבניה, שם החלה ללמוד באקדמיה לאמנויות כנערה, ובשלב מאוחר יותר עזבה את אמריקה בתמיכת הוריה כדי ללמוד אמנות בפריז. מעמדה המבוסס אמנם אפשר לה ללמוד אמנות באירופה, אך אין להתעלם מכך שכאישה סיכוייה להצליח בעולם האמנות היו מוגבלים. נשים לא הורשו לשוטט בחופשיות ללא ליווי, כך שגישתן למגוון המרחבים האורבניים הייתה מוגבלת. הן גם לא יכלו להתקבל לאקול דה בוזאר, ולאור אלה קאסאט נאלצה ללמוד באקדמיות פרטיות.

בזכות עבודותיה הייחודיות הכירה את דגה ומאנה וחברה אליהם, ויצירותיה הוצגו בארבע משמונה התערוכות האימפרסיוניסטיות. קאסט, בניגוד לידידיה האימפרסיוניסטים, הייתה אישה, ועבודותיה מתארות ממבט נשי את האינטימיות שבסצנות מחיי היומיום. הדבר בא לידי ביטוי בנושאים שבוחרת לתאר: בילויי נשות הבורגנות בצרפת של המחצית השנייה של המאה ה-19, פנים הבית, תיאורים של בנות משפחתה, ובמרכז, תיאורי ילדים ואימהות. לאלה מצטרף גם סגנונה, שבמשיכות המכחול הנראות ובצבעוניות הפסטלית ניכרת ידה הנשית, ובמקביל גם ההשראה משאר חבריה האימפרסיוניסטים ומאמנות יפנית.

אופן ייצוג החוויה הנשית ביצירותיה של קאסאט אתגר את הדרך בה גברים תיארו נשים במאה ה-19. הנשים של קאסאט קוראות עיתון, מביטות על הקהל, אימהות רגישות: הן אינן אובייקט אלא סובייקט חושב ועצמאי, ונמצאות בבעלות על מבטן הייחודי.

20/05/2026

הפרק השני בעונה השנייה של הפודקאסט של החוג לתולדות האמנות עלה לאוויר!❤️
והפעם:
נטע נטע ויובל מארחים את אפרת אסף-שפירא, אוצרת במוזיאון ישראל, לשיחה על עבודת האוצרות, על מאחורי הקלעים של בניית תערוכה, ועל האופן שבו חפצים, דימויים וסיפורים מקבלים משמעות מחודשת בתוך חלל מוזיאלי.

פודקאסט החוג לתולדות האמנות · Episode

19/05/2026

מוזמנות ומוזמנים ❤️

18/05/2026

מוזמנים ומוזמנות לכנס הבין תחומי ״סוף והתחלה: אמנות ותרבות בגרמניה בין מלחמות העולם״ במוזיאון תל אביב לאמנות.
הרצאות קצרות לקהל הרחב, בליווי קטעי קברט, על אחת התקופות התוססות והמרתקות בתרבות המודרנית, תוך הפניית מבט גם אל תקופתנו.

-

18/05/2026

16/05/2026

לוח השנה מלא בתאריכים חשובים מעולם תולדות האמנות שראוי לציין!
בכל תאריך שכזה יתפרסם פוסט שכתבו הסטודנטים והסטודנטיות שלנו במיוחד עבורו. הפוסט השמיני בסדרה : סלון הדחויים מאת הסטודנטית עדי נגר:

סלון הדחויים או המסורבים (Salon des Refusés) היה תערוכה אשר הוקמה תחת חסותו של נפוליאון השלישי בפריז בשנת 1863 ב-17 במאי.
תערוכה זאת הכילה יצירות שלא התקבלו לסלון הרשמי – המוסד המרכזי בצרפת אשר הכתיב מהי אמנות ״נכונה״ באותה העת. בפתיחת התערוכה לקהל הרחב הביעו האמנים מחאה והתנגדות באמצעות הצגת יצירות שלא תאמו את דרישות האקדמיה של התקופה. יצירות בעלות סגנון משוחרר, שימוש חופשי בצבע ואור, ונושאים עכשווים אשר שברו את מסורות הציור ואידיאל היופי.

פתיחת תערוכה זאת עוררה סערה ציבורית גדולה. לצד תגובות של לעג וזלזול, משכה התערוכה תשומת לב עצומה וסקרנות אשר הפכו את האמנים הדחויים למוקד השיח הציבורי. בין האמנים אשר הציגו בסלון הדחויים ניתן לזהות שמותיהם של גדולים אשר יהפכו ליסודות האמנות המודרנית כגון אדואר מאנה, גוסטב קורבה, קאמי פיסארו וגיי׳מס ויסלר.

לצד ערעור סמכותה של האקדמיה בקביעה מהי "אמנות ראויה", סלון הדחויים פרץ פתח לביטוי אמנותי חופשי ונועז יותר. הקמת התערוכה סללה דרך לזרמים נוספים כגון אימפרסיוניזם, ריאליזם ותנועות אוונגרד אחרות של סוף המאה ה-19. בכך הקמת התערוכה היוותה צעד אשר האיץ להתפרקות האקדמיה ותרם להתפתחות האמנות המודרנית.

04/05/2026

בית ספר מנדל נרגש להזמינכן ולהזמינכם לכנס השנתי של התכנית למאסטרנטים מצטיינים לשנת תשפ''ו!
הכנס יתקיים בימים ד'-ה', 10 - 11 ביוני 2026, בחדר 530, בניין מנדל.

03/05/2026

מוזמנות ומוזמנים בשלישי הקרוב ❤️

15/04/2026

לוח השנה מלא בתאריכים חשובים מעולם תולדות האמנות שראוי לציין!
בכל תאריך שכזה יתפרסם פוסט שכתבו הסטודנטים והסטודנטיות שלנו במיוחד עבורו. הפוסט השביעי בסדרה : התערוכה האימפרסיוניסטית הראשונה🪷
מאת הסטודנטית מאיה שרון

ב־15 באפריל 1874 נפתחה בפריז תערוכה עצמאית של קבוצת ציירים, שכללה את קלוד מונה, פייר־אוגוסט רנואר, אדגר דגה, קאמי פיסארו ועוד. המהלך נבע מרצונם להציג את עבודותיהם לקהל הרחב ללא תלות ב״סלון״ הרשמי של האקדמיה, שדחה את יצירותיהם באופן עקבי בטענה שהן מרושלות ואינן עומדות בסטנדרטים הקלאסיים.

התערוכה התקיימה בסטודיו של הצלם פליקס נדאר, בשדרות דה קפוסין. נדאר, שהיה דמות מוכרת בתחומי הצילום והתעופה, הזדהה עם מאבק האמנים בממסד והעמיד לרשותם את הסטודיו שלו.

בתערוכה הוצגו כ־165 עבודות של כ־30 אמנים שונים. הסגנון הכללי התאפיין במשיחות מכחול בולטות, בצבעים בהירים ובעיסוק בחיים המודרניים ובנופים, במקום בנושאים היסטוריים או דתיים. רוב המבקרים הגיבו לתערוכה בלעג. השם המזוהה עם הזרם נולד מתוך ביקורת סאטירית של העיתונאי לואי לרואה: הוא התייחס לציור של מונה, ״התרשמות, זריחה״, וכינה את הקבוצה בזלזול ״האימפרסיוניסטים״ (המתרשמים), כדי להדגיש שהעבודות נראות כמו סקיצות לא גמורות. בהמשך אימצו האמנים את הכינוי כשמה הרשמי של התנועה.

מבחינה כלכלית התערוכה נכשלה, והשותפות בין האמנים פורקה זמן קצר לאחר מכן בשל חובות. עם זאת, מבחינה היסטורית נחשב אירוע זה לנקודת מפנה שהובילה לצמיחת האמנות המודרנית ושחררה את האמנים מהתלות במוסדות הרשמיים.