30/12/2025
https://www.facebook.com/share/p/17Xxt8Cjcf/
"היי, שמי גיטי, אני אמא לחמישה, סבתא לחמישה (בלי עין הרע!), פרמדיקית, ובוגרת בן-גוריון גאה.
את התואר הראשון שלי ברפואת חירום סיימתי בבן-גוריון לפני כשנתיים.
בחרתי ללמוד כאן כי חיפשתי דבר אחד: את הרמה המקצועית הגבוהה ביותר.
לשמחתי לא התבדיתי.
בבן-גוריון פגשתי מרצים מהשורה הראשונה, צוות מתרגלים מושקע בצורה יוצאת דופן, וסימולציות ברמה שקשה להסביר במילים. כאלה שמכינות אותך באמת לשטח. לא לתיאוריה. לחיים עצמם.
הדרך ללימודים לא הייתה פשוטה. התחלתי ללמוד בגיל 45 (!). נסעתי יום-יום מירושלים לבאר שבע במשך חודשים. עשיתי עשרות משמרות אמבולנס לאורך תקופה ארוכה.
הייתי גם הסטודנטית הדתייה/חרדית היחידה בכיתה. לא חסרו לכך אתגרים, אבל זכיתי במשהו יקר מפז – סטודנטים וסטודנטיות מקסימים שתמכו בי ובכל יציאה תמיד הרגשתי שחושבים עלי ומתחשבים בי, בנושאים כמו כשרות וכדומה.
אני רוצה לנסות לשתף אתכם מה המשמעות של ללמוד ולעסוק בתחום שמציל חיים. בשבעה באוקטובר, בזמן שחגגתי בירושלים, התחילו להגיע הידיעות הקשות מהדרום. מוקדם בבוקר יצאתי עם קבוצת מתנדבי איחוד הצלה לכיוון האזור, ומרגע שהגענו, נשאבנו לשעות ארוכות של טיפול בפצועים.
יש סיפור אחד מהיום הזה שבלט מבין הרבה רגעים שלא אשכח לעולם.
לאחר שעות בשטח הופנינו לכניסה של אחד היישובים, שם חיכינו לקבוצת חיילים. מרחוק ראינו את הרכב שלהם מתקרב. הם מסרו לנו חייל שנפגע קשה בראשו מירי.
הוא נפצע שמונה שעות קודם לכן והם לא הצליחו להוציא אותו מהתופת. במשך כל הזמן הזה הם נלחמו על חייו.
לא היה זמן למילים. הם חזרו מיד ללחימה ואנחנו יצאנו בנסיעה מהירה למסוק שכבר חיכה לנו.
בדרך התחלנו לייצב אותו. ואז ראיתי על האצבע שלו טבעת נישואין.
ברגע אחד זה היכה בי בכל הכוח - זה לא “פצוע”. זה אדם. בעל. אולי אבא.
הרגע הזה נתן לי זריקת כוח שאין לי איך לתאר. חברנו למסוק, והוא פונה במהירות לבית החולים. אנחנו המשכנו הלאה. לעוד פצועים. לעוד חיים.
בשבועות שאחרי חיפשנו אחריו בלי הפסקה. כל הצוות. היינו חייבים לדעת מה עלה בגורלו. ואז, יום אחד, הגיע הטלפון. מצאנו אותו. הוא עמד על הרגליים. חי. חזר לאשתו ולילדיו.
הפגישה איתו הייתה אחד הרגעים המרגשים שחוויתי בחיי. הוא עדיין בתהליך שיקום ארוך ולא פשוט אבל הוא כאן.
תודה לאל שזכיתי להיות שליחה באותו יום. ותודה לאוניברסיטת בן-גוריון בנגב על הכלים, על המקצועיות, ועל ההכשרה שבזכותה אני עוסקת היום במקצוע הכי מתגמל שיש: הצלת חיים."