המעבדה לפסיכופתולוגיה ניסויית, אוניברסיטת חיפה

24/12/2025

להרשמה מוזמנות למלא את הפרטים שלכן בקישור המצורף ונחזור אליכן בהקדם 🙏🏼🤍
https://docs.google.com/forms/d/e/1FAIpQLScwMPi09cVbrInMaULbgLsDDS-dpzYuo2ZWsi19WXkAVjmFwA/viewform?usp=header

04/07/2025

אנחנו שמחים ונרגשים לשתף אתכם בפרסום של מחקר ייחודי, שבחן את היעילות של כלים מתוך טיפול דיאלקטי-התנהגותי (DBT) בסיוע לנשים שבן זוגן גויס למילואים בעקבות מלחמת "חרבות ברזל".

המחקר נערך במהלך השלושה חודשים הראשונים לאחר ה-7 באוקטובר, והובל על ידי שתי דוקטורנטיות במעבדה – אור סגל והדס חברון – בהנחיית פרופ' נועם ויינבך.

המאמר פורסם באחד מכתבי העת המרכזיים בתחום הפסיכולוגיה הקלינית, הישג שאינו מובן מאליו לאור הנושא הרגיש של המחקר. זהו המחקר הראשון בעולם שבוחן כלים לסיוע לנשות מילואים בזמן מלחמה פעילה, ואנחנו גאים מאוד בתרומה החשובה הזו!

במסגרת המחקר השתתפו 149 נשים שבן זוגן גויס למילואים, אשר לקחו חלק במפגשים קבוצתיים מקוונים. במפגשים אלו הן למדו כלים שונים מתוך DBT שנועדו לסייע להן להתמודד עם המצוקה הרגשית סביב הגיוס והשלכותיו (דאגה לשלום בן הזוג, לחצים סביב ניהול הבית והקריירה בהיעדרו). כל קבוצה למדה טכניקה שונה, ובסיום הלמידה המשתתפות התבקשו לתרגל את הכלי בבית במשך שבוע.

הממצא המרכזי של המחקר היה שטכניקה בשם "קבלה רדיקלית של המציאות" נמצאה היעילה ביותר להפחתת מצוקה רגשית, הן בטווח המיידי והן לאורך זמן. התועלת התבטאה בירידה ניכרת ברמות דיכאון ולחץ, ובשיפור ביכולת לווסת רגשות קשים בקרב נשים שלמדו קבלה רדיקלית ותרגלו אותה ביום יום.

"קבלה רדיקלית של המציאות" פירושה להכיר במציאות כפי שהיא, גם כשהיא כואבת, ולבחור באופן מודע ואקטיבי לקבל את מה שלא ניתן לשנות או לשלוט בו – במקום להיאבק בו. תרגול קבלה רדיקלית מערב היבטים רגשיים, מחשבתיים, וגופניים. חשוב להדגיש: קבלה אינה "הסכמה", "אישור" או "אהבה" של המציאות, אלא הבנה שמאבק במה שלא ניתן לשנות רק מעצים את הסבל. כך, למשל, נשים שלמדו את הכלי הצליחו לקבל את העובדה שהבית אינו מתפקד כרגע כפי שהיה לפני המלחמה, מבלי להאשים את עצמן שאינן מצליחות "להחזיק הכול" כפי שהיו רגילות.

תודה גדולה גם לשותפים הנוספים למחקר: ד"ר הלין שר ופרופ' עידן אדרקה, ולסטודנטיות הדר קריינר, עדן גולדשטיין וגל רוטבליט על עזרתן בהרצת המחקר.

ניתן להוריד את המאמר בקישור: https://psycnet.apa.org/fulltext/2026-35186-002.html

17/05/2025

ברכות למור בן-זקן לין וליהי כהן על פרסום מאמר!

קבלה של המציאות כפי שהיא – או 'חפירה' פנימית בניסיון להבין אותה?

אלו שתי דרכים נפוצות להתמודדות עם אירועים כואבים בחיים. מחקר חדש בהובלת מור בן-זקן לין וליהי כהן בהנחיית פרופ' נועם ויינבך מראה שדרכי התמודדות אלו לא רק משפיעות על הרגשות שלנו אלא ממש על הדרך שבה אנחנו רואים את העולם.

כאשר אנחנו חווים אירוע שלילי, יש לנו נטייה לחפש הסברים. אחת הדרכים לעשות זאת היא רומינציה. רומינציה מתייחסת למחשבות שליליות חזרתיות בניסיון להבין "למה זה קרה לי?!", "איך זה קרה לי?!", "מה עשיתי לא נכון?!" רומינציה היא ניסיון לא כל כך מוצלח להחזיר תחושה של שליטה במה שכבר אי אפשר לשלוט בו. בפועל, זו מלכודת מחשבתית: במקום להתקדם – אנחנו שוקעים. הרגשות השליליים מתעצמים, והמבט הופך מצומצם וממוקד בפרטים הקטנים.

לעומת זאת, ישנה אסטרטגיה אחרת ואפילו הפוכה: קבלת המציאות. קבלה של המציאות מעודדת אותנו להכיר במציאות כפי שהיא באופן מלא, גם אם היא כואבת. קבלה לא אומרת שאנחנו "מסכימים" עם מה שקרה, אלא שאנחנו מפסיקים להילחם במציאות כפי שהיא. אנחנו מאפשרים לעצמנו להרגיש את מה שאנחנו מרגישים – מבלי לשפוט, לנתח או לשנות את מה שכבר קרה. זו עמדה שמפנה מקום למבט כללי ולא רק לפרטים.

בעוד שמחקרים קודמים הציעו שקבלה עשויה להרחיב את הקשב ורומינציה עלולה לצמצם אותו, עד כה לא הייתה עדות ניסויית ישירה לכך. המחקר שלנו ביקש לבדוק בדיוק את זה.

במסגרת המחקר, המשתתפים ביצעו מטלת קשב שבודקת את טווח הקשב הוויזואלי. במטלה הוצגו חצים גדולים שמורכבים מחיצים קטנים, ובדקנו עד כמה הקשב של המשתתפים נמשך לתמונה הכללית (לחץ הגדול) לעומת הפרטים שמרכיבים את התמונה הכללית (החיצים הקטנים).

לאחר מכן, כל המשתתפים התבקשו לתאר אירוע שלילי אישי בהווה או בעבר. בשלב זה חצי מהמשתתפים למדו ויישמו טכניקת קבלה כדי להתמודד עם האירוע שתיארו והחצי השני טכניקת רומינציה. לבסוף, העברנו שוב את אותה מטלת קשב.

התוצאות היו ברורות:

המשתתפים שהתמודדו באמצעות קבלה של המציאות הפנו יותר קשב לתמונה הכללית (לחץ הגדול) על פני הפרטים הקטנים (החיצים שהרכיבו את החץ הגדול). לעומת זאת, המשתתפים שהתמודדו באמצעות רומינציה הפגינו צמצום בקשב – הם התמקדו יותר בפרטים הקטנים והזניחו את התמונה הכללית.
המחקר מוכיח באופן ישיר כי הדרך שבה אנחנו מווסתים רגשות משפיעה לא רק על התחושות והמחשבות שלנו – אלא ממש על האופן שבו אנחנו תופסים את העולם. המחקר עוזר להסביר תופעה מוכרת שבה אנשים עם נטייה לרומינציה, לרוב גם נוטים לקשב מצומצם. המחקר שלנו הוא הראשון שמדגים באופן ברור קשר סיבתי בין התופעות.

המאמר פורסם בכתב העת Emotion . קישור למאמר: https://psycnet.apa.org/record/2026-15497-001

19/03/2025

כתבה במאקו על המחקר של מראם אודות חשיבה שלילית על אוכל!

מחקר ישראלי חדש מגלה ששינוי הפרשנות לגבי אוכל עתיר קלוריות עשוי להפחית תיאבון, אך גם להוביל לתפיסת עולם שלילית יותר ולמצוקה רגשית. האם אסטרטגיות כאלה מסייעות לשמירה...

16/03/2025

האם קבלה רדיקלית יכולה לעזור לנו להתמודד עם רגשות שליליים?

המעבדה לפסיכופתולוגיה ניסויית באוניברסיטת חיפה שמחה לשתף בממצאי מחקר חדש, בהובלת אור סגל, דוקטורנטית לפסיכולוגיה קלינית בבית הספר למדעי הפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה, ובשיתוף קארין ברונשטיין, סטודנטית לתואר ראשון. המחקר נערך בהנחיית פרופ' נועם ויינבך.

מה גילינו בקצרה? קבלה מוחלטת של אירוע חיים מעורר מצוקה מוביל אותנו אחר כך להתמודד באופן יעיל יותר עם תכנים רגשיים שליליים.

ולמתעניינים: קבלה רדיקלית היא טכניקה מתוך טיפול דיאלקטי-התנהגותי (DBT) שמעודדת אותנו לקבל את המציאות כפי שהיא – גם כשהיא קשה וכואבת. המשמעות היא להפסיק להיאבק ברגשות, במחשבות ובתחושות הגוף שלנו, ולתת להם להיות מבלי לשפוט אותם.

במחקר שערכנו, בדקנו האם תרגול חד-פעמי של קבלה רדיקלית יכול לשפר את יכולת ההתמודדות שלנו עם חשיפה לתכנים רגשיים שליליים. במסגרת המחקר, המשתתפים למדו את עקרונות השיטה ויישמו אותם על אירוע אישי בחיים שלהם שמעורר בהם מצוקה רגשית. לאחר תרגול הטכניקה, הם צפו בתמונות שכוללות תכנים שליליים והתבקשו לשנות את הדרך שבה הם מפרשים את התמונה כדי להפחית רגשות שליליים. למשל, להסתכל על תמונה של ילד בוכה ולחשוב שעוד מעט הוא יירגע, או שזו בכלל סצנה מסרט. זוהי טכניקה הנקראת "חשיבה מחדש" (cognitive reappraisal) ונחשבת יעילה מאוד לוויסות רגשות.

התוצאות הראו כי תרגול של קבלה רדיקלית הפחית לגמרי רגשות שליליים שעלו בנבדקים בעקבות היזכרות באירוע חיים שמעורר מצוקה. מעבר לכך, המשתתפים שתרגלו קבלה רדיקלית הצליחו להשתמש ב"חשיבה מחדש" בצורה יעילה יותר, מה שעזר להם להפחית את הרגשות השליליים שהתמונות עוררו בהם. בקבוצת ביקורת שלמדה טכניקה אחרת לוויסות רגשות לא נצפה שיפור ביעילות של שימוש ב"חשיבה מחדש".

הממצאים מצביעים על כך שגם תרגול בודד של קבלה רדיקלית יכול לשפר את יכולת ההתמודדות עם רגשות שליליים ואף להקל על השימוש בטכניקות נוספות לוויסות רגשי!

המאמר פורסם בכתב העת Current Psychology וניתן להורדה בקישור: https://link.springer.com/article/10.1007/s12144-025-07286-0

11/03/2025

האם כדאי לנו לחשוב על אוכל שאנחנו אוהבים באופן שלילי?

שמחים לשתף בפרסום מחקר חדש של מראם סעד Maram Ezi-saad, דוקטורנטית במעבדה לפסיכופתולוגיה ניסויית בראשות פרופ' נועם ויינבך.

בעשור האחרון, מחקרים רבים ניסו להבין איך האופן שבו אנחנו חושבים על אוכל משפיע על הרצון שלנו לאכול אותו. מחקרים הראו כי כשכשאנחנו רואים אוכל עתיר קלוריות, אפשר לשנות את הפרשנות שלנו לגביו כדי להפחית את המשיכה אליו. למשל, לדמיין שהוא יגרום לנו להשמין, שהוא מגעיל, או שאנחנו כבר שבעים ולא צריכים אותו. אחרי שינוי פרשנות כזה, אנשים באמת מדווחים על פחות תיאבון ואף אוכלים פחות. לאור זאת, חוקרים רבים הציעו להשתמש בטכניקה הזו כדי לעזור לאנשים עם השמנה לשלוט באכילה.

האם זו באמת גישה מועילה, או שהיא עלולה להיות בעייתית?

במחקר שלנו רצינו לבדוק האם שינוי הפרשנות לאוכל לא רק מפחית תיאבון, אלא גם משפיע לרעה על המצב הרגשי. כדי לבדוק זאת, ערכנו ניסוי שבו המשתתפים נחשפו לתמונות של מאכלים עתירי קלוריות שהם הכי אוהבים. לפעמים ביקשנו מהם לחשוב על האוכל באופן שלילי – למשל, לדמיין שהוא יגרום להם לעלות במשקל, שהוא מגעיל, או שהם כבר מלאים. בפעמים אחרות, הם פשוט הביטו באוכל באופן טבעי, בלי לשנות את החשיבה עליו.
מה גילינו? אחרי ששינו את הפרשנות לגבי האוכל, המשתתפים החלו לתפוס את העולם כשלילי יותר. כאשר הצגנו להם תמונות ניטרליות לחלוטין (למשל, אדם יושב על ספסל), הם נטו לדרג אותן כשליליות יותר מאשר כאשר לא שינו את הפרשנות לגבי האוכל. כלומר, אחרי "משקפיים שחורים" על האוכל, הם גם ראו את כל העולם בצורה קודרת יותר.

בניסוי נוסף במסגרת אותו מחקר מצאנו שהשינוי הרגשי הזה הוא בדיוק מה שהוביל לירידה בתיאבון. כלומר, הסיבה שאנשים רצו פחות לאכול אחרי שינוי הפרשנות לאוכל היא שהם פשוט הרגישו יותר שליליים רגשית.

אז מה המשמעות של זה?
הממצאים שלנו מעלים סימני אזהרה לגבי השימוש בטכניקה הזו לירידה במשקל. שינוי פרשנות לאוכל הוא כלי חזק, אבל הוא גם מזכיר אסטרטגיות שמאפיינות הפרעות אכילה, שבהן אנשים מפתחים התנהגויות אכילה לא בריאות בניסיון לשלוט באכילה דרך יצירת רגשות שליליים. לכן, לפני שממליצים על טכניקות כאלה, חשוב לוודא שהן לא גורמות יותר נזק מתועלת, ושלא מובילות למצוקה רגשית נוספת או להרגלי אכילה לא בריאים.

אז האם כדאי לחשוב על אוכל עתיר קלוריות באופן שלילי? אולי לא תמיד. לפעמים, הדרך לאכילה מאוזנת עוברת דווקא דרך גישה מאוזנת וחיובית לאוכל – ולא דרך הפחדה או תחושות אשמה.

המחקר פורסם וכתב העת Appetite. ניתן להורדה בקישור: https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0195666325001163

29/10/2024

המעבדה לפסיכופתולוגיה ניסויית באוניברסיטת חיפה שמחה לשתף בפרסום מחקר חדש שמדגים את ההשפעה המזיקה של בדיקות כפייתיות של הגוף על חוויה של אי ודאות בנוגע לגוף. המחקר בוצע בהובלה של מור בן-זקן לין, דוקטורנטית במעבדה, ובהנחיה של פרופ' נועם ויינבך ובשיתוף פרופ' אייל קלנטרוף מהאוניברסיטה העברית. המחקר פורסם בכתב העת International Journal of Eating Disorders. לינק בו ניתן להוריד את המאמר: http://doi.org/10.1002/eat.24315

מה גילינו בקצרה: א.נשים עם הפרעות אכילה או קושי בדימוי גוף נוטים לבצע בדיקות חוזרות של הגוף, שכוללות פעולות כמו בחינה מרובה של הגוף מול המראה, מישוש, מגע, ומדידת היקפים של הגוף וחלקיו. במחקר הראינו כי בדיקות חוזרות של הגוף במטרה לאסוף מידע על גודל הגוף, יוצרות אפקט פרדוקסלי – במקום להגביר תחושת ודאות בנוגע למידע שנאסף, הן מגבירות חוויה של אי ודאות בנוגע לגוף. בצורה זו, בדיקות גוף מרובות הופכות לפעילות כפייתית שרק מגבירה אי ודאות בנוגע לגוף וכך מובילות לעוד דחף לבדוק את הגוף, מה שיוצר לופ שקשה לצאת ממנו.

ועכשיו באריכות: בדיקות גוף הן מאפיין נפוץ מאוד בא.נשים עם הפרעות אכילה וקושי בדימוי גוף. מודלים קוגניטיביים-התנהגותיים בהפרעות אכילה מתייחסים לבדיקות גוף כביטוי התנהגותי למה שעומד בבסיס של הפרעות אכילה – הערכת יתר של גודל וצורת הגוף על הערך העצמי. עם זאת, הידע המחקרי בנוגע לאופן שבו בדיקות גוף חוזרות משמרות עצמן נותר דל.
לעומת זאת, מחקרים רבים עסקו בבדיקות כפייתיות שנפוצות בהפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (למשל, לבדוק שוב ושוב אם שכחתי את הגז דלוק, או אם נעלתי את הדלת). מחקרים אלו הראו אפקט פרדוקסלי בו ככל שאנשים בודקים יותר, כך הם הופכים פחות בטוחים בנוגע למידע שאספו באמצעות הבדיקה. בצורה זו, בדיקות חוזרות משמרות עצמן במעגל אכזרי (יותר בדיקה -> יותר אי ודאות -> יותר בדיקה).

במחקר שלנו בחנו בפעם הראשונה האם אפקט דומה מתקיים עבור בדיקות חוזרות של הגוף. במסגרת המחקר, נבדקות נכנסו לחדר ניסוי עם מראת גוף. הן שמעו הוראות מוקלטות שהנחו אותן לבדוק שש איברי גוף באופן סדרתי, ואז התבקשו לדווח מה האיבר האחרון שבדקו (כך ידענו לבחון את הדיוק בזיכרון שלהן). מיד אחר כך (וזה החלק החשוב) הן נשאלו עד כמה הן בטוחות שזה האיבר האחרון שבדקו (כך בחנו את מידת הוודאות שלהן). מרגע זה, הקבוצות התפצלו. קבוצה אחת המשיכה בבדיקות חוזרות של גודל וצורת הגוף, באופן שמחקה בדיקות גוף בהפרעות אכילה. קבוצה שנייה עברה לבדוק חפץ ניטראלי (משאית צעצוע). בסוף תהליך, הנבדקות בשתי הקבוצות התבקשו שוב לבדוק שש איברי גוף, לדווח איזה איבר בדקו אחרון ומהי מידת הודאות בנוגע לתשובה. התוצאות הראו כי בעוד שכל הנבדקות הצליחו לזכור מה האיבר האחרון שבדקו (משימה מאוד פשוטה, רק לזכור איבר אחרון), מידת הודאות בנוגע לזיכרון ירדה באופן דרמטי רק בקרב הקבוצה שביצעה בדיקות חוזרות של הגוף. כלומר, למרות שלא הייתה פגיעה בזיכרון, בדיקות חוזרות של הגוף הובילו לירידה משמעותית בתחושת הוודאות. במילים אחרות- למרות שהנבדקות זכרו היטב איזה איברים בדקו, הבדיקות החוזרות של הגוף גרמו להן להרגיש הרבה פחות בטוחות ביכולתן לסמוך על המידע שזכרו לגבי לגופן.

יש למחקר כמה השלכות קליניות. ראשית, בטיפול בא.נשים שעוסקות בבדיקות גוף מרובות, כדאי למטפלות להסביר את המנגנון דרכו בדיקות גוף חוזרות ונשנות יוצרות מעגל שקשה לצאת ממנו - הבדיקות המרובות של הגוף מגבירות חוויה של אי ודאות בנוגע למידע שנאסף, מה שמתדלק את הדחף להמשיך לבדוק את הגוף, וכך אי הוודאות גוברת עוד יותר, וחוזר חלילה. שנית, תוצאות המחקר מצביעות על כך שיש חשיבות לבדוק דרכים להתמודד עם אי ודאות בנוגע לגוף, גם מבלי לבצע פעולת בדיקה. למשל, טכניקות מיינדפולנס שיאפשרו לשהות עם אי הודאות מבלי לפעול את הדחף לבדוק את הגוף שוב ושוב.

12/08/2024

לפרטים נוספים, מלאו בבקשה את השאלון: https://forms.gle/FZm2XgEJUbA6bM8t5

27/06/2024

מוזמנות להרשם!

25/03/2024

בעקבות הצלחת הסדנאות ללימוד ותרגול "קבלה רדיקלית" בקרב נשים שבני הזוג שלהן במילואים (מוזמנים לקרוא עוד על המחקר שלנו בכתבה YNET: https://www.ynet.co.il/health/article/rytdx78aa)
אנו מזמינים נערים ונערות בני 14-18 שפונו מביתם בעקבות המלחמה לקחת חלק במחקר אונליין בשיתוף עם משרד החינוך.
המשתתפים במחקר ילמדו את המיומנות "קבלה רדיקלית" שעוזרת להתמודד עם תקופות מאתגרות בחיים וגם יקבלו 100₪ על מילוי שאלוני המחקר.
מוזמנים ומוזמנות להשאיר פרטים בקישור ואנחנו נחזור אליכם:
https://forms.gle/3h3S3f52QtUDpRBC8

14/03/2024

מחקר חדש מהמעבדה בחן את ההשפעה של לימוד ותרגול מיומנויות מתוך הטיפול הדיאלקטי התנהגותי (DBT) על התמודדות של נשים שבני הזוג שלהן במילואים בזמן המלחמה. הממצאים העיקריים ועוד בכתבה ⬇️

במחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה נמצא כי בנות זוג של מילואימניקים, שעברו סדנאות לתרגול "קבלה רדיקלית", טכניקה מתוך שיטת טיפול פסיכולוגי שמשלבת עקרונות מהבודהיזם, הר....