29/05/2026
ברביעי שעבר קיימנו את ערב ה'טדרוח' המסורתי שלנו בקמפוס הדרומי ב אוניברסיטת בן-גוריון בנגב ואיזו חגיגה זו היתה! :)
בהתרגשות וגאווה הזמנו את כל קהל בית החינוך לאירוע "טדרוח" שבו שלוש מתלמידות י"ב הציגו את עבודות הגמר שעמלו עליהן מסוף כיתה י' ועד ממש לאחרונה.
יעל סעדון הציגה את העבודה שכתבה בהדרכת ד"ר אלון שלו, בה חקרה את היחס בין אמונה באלוהים לבין משמעות החיים בספר קהלת. היא הציגה ארבע גישות שונות ליחס בין אמונה ומשמעות: גישות שלפיהן קיימת תלות בין השתיים (ניהיליזם אתאיסטי - אין משמעות מכיוון שאין אלוהים, ואנטי ניהיליזם תאיסטי - יש משמעות מכיוון שיש אלוהים), וכן גישות שמערערות על התלות ביניהן (אנטי ניהיליזם נטורליסטי - יש משמעות על אף שאין אלוהים, וניהילזם תאיסטי - אין משמעות על אף שיש אלוהים). לאחר שהציגה את הגישות בפני עצמן, קישרה אותן לקריאה בספר קהלת.
אלין בן שטרית הציגה את עבודתה על דטרמיניזם והפיזיקה המודרנית, בהנחיית טל הדרי. לאחר שנתנה לכיתה שיעור מבוא מקוצר על השבר שבמעבר מפיזיקה קלאסית למודרנית, עמדה על כמה עקרונות יסוד בפיזיקה המודרנית שמערערים על התפיסה הדטרמיניסטית, וחשפה כמה פרשנויות פילוסופיות עכשיות שמתמודדות עם אתגר זה.
נועה בן אבו הציגה את העבודה שכתבה על דעות קדומות, דעות פוליטיות ודמוקרטיה, בהנחיית לטם רוטביין-שר. היא התמקדה בפרק הראשון של העבודה, שבו דנה בהבחנה בין ידע לבין דעה קדומה, ואז בחנה את המושגים שגיבשה בפרק זה דרך מקרה מבחן מעולמה של הדמוקרטיה הישראלית: סוגיית גיוס חרדים לצה"ל.
אחרי שלוש הפרזנטציות המרשימות כל כך, שהביאו לשיא תהליך חקר מעמיק של שנתיים, ביקשנו לחגוג באירוע גם סיום של תהליך קצר יותר אך משמעותי ונושא פירות גם הוא: תהליך כתיבת המסות האישיות של תלמידי י"ב. הזמנו שלושה תלמידים שהגישו עבודות יפות במיוחד:
אריאל ברר, שכתבה על אינסוף הגרסאות האפשריות של ה"אני", תוך קריאה ב"ספריית בבל" של בורחס ובמחקר על ערך האמת אצל ניטשה; עופרי גרמן, שכתבה על מסורתיות בתפיסתו של מאיר בוזגלו ועל הקשר בין מסורת ומשפחה - בפרט כשהמשפחה אינה מסורתית; ואיתי מידר, שכתב על האפשרות של סליחה לאחר המוות, דרך כתיבתו של ז'אן אמרי על רגשי טינה. כל אחד מהם הציג את נושא המסה במשפט-שניים, הקריא פסקה נבחרת מתוכה ונתן לקהל תרגיל כתיבה קצרצר בעקבותיה: אצל אריאל - לתאר גרסה נכספת של עצמכן/ם, אצל עופרי - לכתוב תיעוד אנתרופולגי מדוקדק של מסורת משפחתית לעיניי חייזר שלא יודע דבר על האנושות, ואצל איתי - לכתוב סיפור שמציג רוע תמים, רוע ללא כוונה. כל בית החינוך, תלמידים ומורים, כתבו, רבים גם הקריאו, וזה הכניס עוד קצת תנועה ושמחה למסורת הטדרוח.
