30/09/2026
מתי זר הופך למקומי? על תפיסות תרבותיות של הגירת מינים זרים
השאלה מתי מהגר מתקבל או משתלב בחברה הקולטת עומדת במרכזם של דיונים רבים במחקר החברתי על הגירה וילידיות. במאמר חדש מציעים ריקי ענתבי, נועה בלוך וד״ר לירון שני מהמחלקה שלנו שדווקא התבוננות בלא-אנושי – מינים זרים, פולשים או מקומיים – יכולה להציע זווית אחרת לבחינת הסוגיה. במאמר חדש שפורסם בגליון מיוחד של ׳קריאות ישראליות׳ על הגירה ופליטות, הם בוחנים את האופנים שבהם פרשנויות תרבותיות מעצבות את היחס למינים לא-אנושיים כאשר הם נעים במרחב, מוחדרים אליו או מתפשטים בו, ושואלים כיצד נקבע מעמדם כשייכים או כזרים.
הבחירה להתמקד דווקא בלא-אנושי נועדה להרחיב את המבט על תופעת ההגירה. לא להסתפק במקרה האנושי, אלא להציג גם מקרה בוחן שבו שאלות של תנועה, זרות, שייכות והתקבלות מתעוררות ביחס למינים אחרים. בעזרת מחקר אתנוגרפי העוסק בשישה מינים (מתוך פרויקט רחב יותר): החרוב, הצבר, האקליפטוס, הפרא, המיינה וסנאי הדקלים; ענתבי, בלוך ושני לא מבקשים להשוות בין הגירה אנושית ולא-אנושית, אלא להיעזר בהתבוננות בלא-אנושי, כדרך לאתגר את המבט על האנושי. כך למשל ניתן לדון במורכבותן של קטגוריות כדון ׳ילידיות׳ ו׳זרות׳ ולחשוב מחדש על שאלות של קבלה, התאקלמות והדרה גם בהקשרים חברתיים ופוליטיים רחבים יותר. מתוך הפוסט שכתבו על המאמר לבחברת האדם:
"[...] אני תמיד אומר שהאקליפטוס הוא כבר מין מקומי. ברור שהוא בפועל מין זר, הרי כולנו מכירים את הסיפור על ייבוש הביצות ושהוא במקור מאוסטרליה. אבל הוא כבר אחד משלנו, חלק מ"חורשת האקליפטוס״ של נעמי שמר... בגלל זה אני אומר שאקליפטוס המקור, למשל, כבר מזמן התאזרח וקיבל תעודת זהות כחולה, הוא כבר משלנו, אחד מהנוף המקומי [...]
אמיר שחם, פעיל סביבה ותיק מצפון הארץ, היה נחרץ כשטען בריאיון שהאקליפטוס, מין של עץ אוסטרלי ש"היגר" למרחב לפני עשרות שנים, הוא "כבר אחד משלנו", "התאזרח" ו"קיבל תעודה זהות". שחם יודע שהאקליפטוס מוגדר מבחינה אקולוגית כמין זר, כלומר מין שהתפשט מֵעבר לתחום תפוצתו המקורית, אך ידיעה זו אינה משנה את תפיסתו שהוא צריך להיחשב כמין מקומי.. נקודת מבט זו מעוררת שאלות בנוגע לאופן תפיסתם וקבלתם של מינים זרים, וממחישה כי מדובר בדיון שאינו אקולוגי בלבד, אלא גם חברתי ותרבותי.
מינים נודדים ממקום למקום מאז ומתמיד, אבל בעשורים האחרונים התופעה התרחבה מאוד, בין היתר בעקבות הגלובליזציה, המסחר והשינויים הסביבתיים. חלק מהמינים שהגיעו למקומות חדשים משתלבים בסביבה, אחרים הופכים למינים פולשים ופוגעים במינים מקומיים, ויש כאלה שנמצאים איפשהו באמצע. גם בישראל אפשר למצוא מינים שהובאו לכאן בידי אדם והפכו לחלק מוכר מהנוף, לצד מינים אחרים שנתפסים כזרים ומזיקים. על רקע זה, במאמר אנחנו שואלים לא רק מה מקורו של המין, אלא מתי ואיך בני אדם מתחילים לראות בו חלק מהמקום בו הם חיים.
לשם כך אנחנו מציגים במאמר מחקר אתנוגרפי העוסק בשישה מינים (מתוך פרויקט רחב יותר); החרוב, הצבר, האקליפטוס, הפרא, המיינה וסנאי הדקלים. במחקר בדקנו את הקשר של אנשים וקבוצות כלפי המינים הללו, ובהתאם לכך, אנחנו טוענים שניתן למקם את המינים האלה על מעין רצף: בקצה אחד נמצאים מינים שהפכו לחלק כמעט מובן מאליו מהנוף ומהתרבות, ובקצה האחר מינים שנתפסים כזרים לחלוטין ואף ככאלה שצריך לסלק מן המרחב. באמצע נמצאים מינים שמעמדם אינו ברור, והוא משתנה בהתאם למי שמדבר עליהם, למקום ולזמן."
קישור לקריאת הפוסט באתר בחברת האדם והמאמר המלא- בתגובות.
Liron Shani Riki Anteby Noa Bloch
