12/01/2026
"מתוך הכאב הזה, יצאתי מלא תקווה."
אלירן אוחיון, ראש תכנית גליל ותכנית נגב במכללה למדינאות, משתף מחשבות מהמפגש האחרון שהתקיים בתכנית נגב.
***
בכדי לנסות ולעסוק בתקומה, עלינו להבין את עומק השבר - פתחנו את היום בכפר עזה.
שם, ב"שכונת הצעירים", בין הבתים השרופים ושברי הזכוכיות שמענו מעט מן הסיפורים.
בין המילים, אי אפשר היה לפספס את רעש הפטישים ואת קולות הפועלים שבנו במרץ.
את מה? לא ידענו עד שהתקרבנו.
עמדנו על חורבות הבית שבו נרצחו ניב רביב וניראל זיני - את ראשו של זיני עדיין מחפשים באזור הזה כבר למעלה משנתיים. האב, אמיר, לא מתייאש.
מחורבות הבית שלהם רואים הכי טוב את הבית שנבנה לנגד עינינו - קו ראשון לגדר.
רוחל'ה סיפרה לנו את הסיפור; האב יצא להלחם, והאם נותרה עם שני ילדיה כשהיא מוקפת מחבלים שמילאו את הבית בזמן שהיא הצליחה להימלט אל המחסן הקטן שעוד עומד על תילו - שם התחבאו יחד במשך שעות ארוכות, ואל אותו המקום שבו בכדי לבנות מחדש את מה שנהרס.
מן הצד השני, אינספור בתים מיותמים. "מה איתם?" אנחנו שואלים. "נראה" רוחל'ה עונה.
אנחנו שואלים במה זה תלוי והיא מסרבת לענות בשם אחרים אבל אומרת את שלה "הרבה מהתקוות שלי קשורות לקו הצהוב" בכפר עזה הקו הזה הוא הרבה יותר מדיון חדשותי. המדינאות נוגעת בחיים עצמם.
והחיים עצמם? זאת הקבוצה שלנו.
ניצן, עמיתה בתכנית, נשואה לרפ"ק כתר צורן - מהגיבורים של כפר עזה. בכל צעד ושעל היא חשפה אותנו אל טפח נוסף מהקרב ההירואי שניהל שם באותו היום.
ניתאי, גם הוא משתתף במחזור הנוכחי, המשיך איתנו בשבילים של קיבוץ עלומים - הוא חבר כיתת הכוננות. שמענו ממנו על ההתמודדות שממשיכה מאז, למעלה משנתיים אחרי.
ומשם, היום המשיך ושיח על החלטות ממשלה וחוקים, תכניות אסטרטגיות ומתחים בין גורמים שונים - הכל הפך למאוד אנושי.
זה גרם לי לעמוד פעם נוספת מאחורי הבחירה שבחרנו אי שם בראשית הדרך - להשתדל ולבוא במגע עם השטח בטרם מדברים עליו ועל החיים בו. כל יום בתכנית קורה במקום אחר ונוגע במציאות בה אנו מתעמקים.
זה הצדיק פעם נוספת גם את המשקל שאנו נותנים למשתתפים והמשתתפות - להביא את עצמם אל הקבוצה, אל השיחה.
זה הופך כל שיחה למורכבת יותר יותר, והמציאות מורכבת יותר.
אבל היא מלאה באנשים טובים, ביטוי לעם מופלא. ומתוך הכאב הזה, יצאתי מלא תקווה.
