09/03/2026
גם בימים אלה אי אפשר שלא להתגאות בד"ר Yael Fisch, חוקרת המרצה בחוג במדור ספרות המדרש והסיפור העצמי ובמחקרים המרתקים שהיא מובילה. בסמסטר הקרוב ד"ר פיש תלמד, בין השאר את הסמינרים "אם ואחות: נשים בספרות חז"ל" ו "איכה רבה: עיונים ספרותיים החורבן ובמדרש" נותרו עדיין מקומות בשני הסמינרים הללו!
על שדים, ארכיטקטורה מדומיינת והמונופול על הטקסט: המהפכה השקטה של חקר התלמוד
בעולם המחקר הישן, חקר התלמוד נתפס לא פעם כשדה סגור של טקסטים יבשים ודיונים משפטיים מופשטים. אולם שתי חוקרות צעירות מהפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית, ד"ר אביגיל מנקין-במברגר וד"ר יעל פיש, מבקשות כעת לערער על התפיסה הזו. הן לא רק קוראות את הטקסט מחדש - הן משנות את גבולות הגזרה של הדיסציפלינה עצמה.
ד"ר מנקין-במברגר (החוג להיסטוריה של עם ישראל ויהדות זמננו) מפנה את המבט מהדף הכתוב אל מה שקבור תחת האדמה. דרך "קערות ההשבעה" - כלי חרס מאגיים ששימשו כ"מלכודות שדים" בבבל העתיקה – היא חושפת עולם שבו החוק התלמודי לא נותר בין כותלי בית המדרש, אלא שימש כנשק אקטיבי נגד כוחות אופל. המחקר שלה מציע הצצה נדירה אל "ההיסטוריה מלמטה": אל חרדותיהן של נשים בלידה, אל יחסי הכוחות מול עבדים בורחים, ואל האופן שבו המגדר עוצב דרך דמויות של שדות ערומות ושדים חגורי חרב. עבורה, המשפט והמאגיה אינם ניגודים, אלא שני צדדים של אותה שפה חברתית.
מנגד, ד"ר יעל פיש (החוג לספרות עברית) מציעה קריאה רדיקלית במימד הספרותי של חז"ל. במחקרה על מסכת "מידות", היא טוענת כי התיאור המפורט של בית המקדש אינו מסמך ארכיטקטוני טכני או זיכרון היסטורי מדויק, אלא "Blueprint" ספרותי - פרויקט של דמיון יוצר שנועד לברוא מציאות חדשה לאחר החורבן. פיש אינה עוצרת שם; היא מבקשת להחזיר אל המרחב היהודי דמויות שנדחקו ממנו במשך דורות, כמו פאולוס, ולבחון מחדש את הרגע שבו הקטגוריות של "יהדות" ו"נצרות" החלו להתגבש דרך פרקטיקות של קריאה ופרשנות.
במובן רב, עבודתן של מנקין-במברגר ופיש היא עדות לחיוניות של מדעי הרוח ב-2026. הן מזכירות לנו שהעבר אינו קפוא, אלא רקמת חיים סוערת שבה המילים והחפצים מוסיפים לנהל ויכוח ער עם השאלות המעסיקות אותנו גם כיום. ביום האישה הבינלאומי, המחקר שלהן הוא עדות חיה לקולות החדשים באקדמיה, שלא מפחדים לגעת בשדים - אלו שמתחת לאדמה ואלו שבין השורות.