HUJapan - סמינר המצטיינים של האוניברסיטה העברית, Jerusalem (2026)

05/04/2024

chrome-extension://efaidnbmnnnibpcajpcglclefindmkaj/https://wwww.japan-studies.org/wp-content/uploads/2024/04/IAJS_Newsletter_2024-winter_20240401-2.pdf?fbclid=IwAR1JB5lPaMJVNoRlOYFdCj-kOffsVaUUqV0rtKePsyzgYNdAowvwKPPNAo8_aem_AWnv8ZNWegcuBEwJi7hVuA4Ckka7rNoiILkgzHJE99Zx-RUn50ETqtd84fW2WN04tvTKTRicMsB2mFduXBlMqdCK

19/09/2023

מילות סיכום , 14.9- באדיבות ניצן ורדי

קשה לנסות לסכם 10 ימים ביפן. משהו בטוח יתפספס או ישכח בין אין סוף הפרטים שמועברים כאן ברגע נתון, מתקיימים במרחב וכמו פאזל הופכים אותו לשלם. אבל, תמיד אפשר לסמוך על היפנים שאם תהייה קשוב, פתוח ועם תשומת לב - הם כבר ילמדו אותך משהו קריטי שיהיה מרתק ואולי אפילו שימושי.

ללכת ממפעל למפעל ביפן הרגיש כמו לחזור למקורות. בתור דור שכל כך חי את המוצר המוגמר והמוכן וקונה אותו מהמדף עטוף בניילון התחושה הייתה לרדת לבסיס, להסתכל על המוצרים אחרת ולהבין שבכל מכונית או כיסא יש חלק קטנטן עם תפקוד קריטי, שמישהו עבד עליו הכי קשה בניסיון למקסם אותו. זה כמובן פתח דלת לכל האספקטים של התרבות העסקית שמלמדים בשיעורים. פס הייצור כמהות המפעל, שלמות המוצר ואיכותו כמוניטין של המפעל והחברה, מוטו מינימליסטי משהו שמגדיר את ה-״אני מאמין״ של החברה וייצור ללא עודפים, תמיד לפי הזמנה. עובדי המפעל והרובוטים החדשים ביותר, הפועלים על אינטליגנציה מלאכותית, עובדים זה ליד זה בהרמוניה ושיתוף פעולה מלא. המכונה עושה והעובדים מוודאים שוב ושוב לאורך פס הייצור את שלמות המוצר.

אבל, יותר מהכל, האיכות שבאה לידי ביטוי כשבאים לבקר פיזית בסביבת העבודה היפנית היא לא רק לראות את תרבות העבודה אלא גם להבין את המשמעויות שלה ואת דפוסי החשיבה שהיא יוצרת. אותה תופעה בדיוק של ייצור ללא עודפים, הובילה באחד המפעלים כמעט לפשיטת רגל, כשמנהל המפעל קיבל החלטה שהגיע הזמן להתקדם הלאה מחד, אך מאידך כל התקדמות שהיא חייבת להשתמש רק בטכנולוגיה הנתונה, במוצר הקיים ובשיטת העבודה הקיימת. אין מקום לקחת סיכונים, אין מקום לייצר ללא הזמנה, אין מקום להתפתח לתחומים חדשים ללא שיתוף פעולה מלא עם לקוח. כל זה כמובן מגביל מאוד ולדעתי לא מאפשר התקדמות משמעותית.

מאידך, אותה מדיניות של ייצור ללא עודפים הביאה במפעל אחר להצלחה מסחררת. מנהל החברה כיום שבזמנו היה עובד מן השורה בחברה אחרת, היה ער במיוחד לצרכים, לבעיות ולקשיים שעלו מצד הלקוחות. זה היה עניין של זמן עד שידע לדייק את הטכנולוגיה הדרושה מה שהביא אותו לפרוש ולהקים חברה משלו שכיום היא היחידה בעולם שנותנת שירות מסוג זה. הפטנט רשום על שמו ובמפעל שראינו היו בערך 5 עובדים ו5 רובוטים בקירוב. לא יותר לא פחות, רק כמה שצריך.

החשיבות של ייצור ללא עודפים מובילה לחשיבה על התפתחות ככזו שנובעת מתוך התייחסות לקשיים ונתינת המענה האידאלי עבורם. חברת Musashi אותה ביקרנו ראשונה, פרסה בפנינו את התפתחות החברה על גבי ציר הזמן. לא יכולתי שלא לשים לב שהרבה מהאירועים המשמעותיים שעיצבו את הDNA של החברה עד לימינו, היו משברים. חברתיים, לאומיים, עולמיים. התפוצצות בועת הנדל״ן, המיתון ב-2008 וכמובן הקורנה היו רק חלק מנקודות המפנה שהובילו לחישוב מסלול בקרב מנהלי החברה. וכך, כל משבר הוא הזדמנות.

האם בשביל לשמור על חברה רלוונטית בעידן שבו שינויים מרחיקי לכת מתרחשים באופן יום יומי, מספיק דפוס החשיבה הזה כדי לשרוד? או שלקיחת סיכונים ופריצה לתחומים חדשים ללא רשת ביטחון מובטחת, הם הכרחיים? את התשובה לכך אשאיר לפערים התרבותיים בין ישראל ליפן, שאולי עשויים לייצר שיתוף פעולה חזק משחשבנו.

אוסיף בנימה קצת אישית(הערת עורכת, ככה אומרים, לא?:)), שאנחנו מודים רבות לניסים, גדי והדס, שליוו אותנו לאורך כל הסמינר ועשו את ההכי טוב שאפשר בשביל לתת לנו מענה מהיר ויעיל. בלעדיהם זה לא היה עובד, וקיבלנו פרספקטיבות חדשות ולמדנו המון.

וכמובן, תודה לכל הסטודנטים שהצטרפו לסמינר, תודה על החברה, הצחוקים, הקיטורים, השיחות והחוויות, כי בזכותכם הסמינר הזה הפך למה שהוא.

תודה שקראתם!

19/09/2023

בלוג יומי, 13.9- באדיבות קבוצת מד טק שלנו

הבוקר, יצאנו מוקדם ונסענו כשעה מנגויה ברכבת על מנת להגיע לעיר אוקאזאקי. אמנם הנסיעה ברכבות קצת מעייפת, זו הדרך המהירה ביותר עבורנו להגיע לחברות המרוחקות הללו. לחברה הראשונה קוראים הייסיי (heisei industry) והיא עוסקת ביצירת צינורות וקיפול שלהם. הם שולטים בכ- 95% אחוז משוק יצירת צינורות לרכבים ביפן. כשהגענו חילקו את חברי הסמינר לשתי קבוצות, כשהקבוצה הראשונה קיבלו הרצאה על החברה, ואילו הקבוצה השנייה הלכה לסיור במפעל, ואז התחלפנו. לפי ההרצאה ששמענו, מדובר בטכנולוגיה שהם משתמשים לרכבי טויוטה, אך בכוונתם לפרוץ משוק הרכב בגלל שבשנים האחרונות שוק הרכבים מצטמצם. בנוסף, הם מייצרים צינורות לקירור בטון ומפתחים טכנולוגיה להתפלת מים.
פרויקט צד נוסף הוא של חברת הייסיי הינו שיתוף פעולה עם עם פרופסורית שמתמחה בתזונה על מנת לפתח מוצרי אוכל בריאים, כשרים וחלאל ולהוציא אותם לשוק היפני, ככיוון פיתוח אפשרי נוסף. הייסיי פותחים שנה הבאה בית קפה בקומה התחתונה של מבנה החברה כניסוי.
הם ימכרו קפה מפולי קפה ברזילאים ועוגות, ותהיה אפשרות לטייק אאוט. מהתרשמות זו מדובר בחברה שמרחיבה אופקים לכל מיני שווקים, וברצונם גם ליצור קשר עם חברה ישראלית או סטארטאפ ולשתף עימה פעולה בתחום יצירת צינורות מים. בסוף הביקור שיחקנו במשחק הכיסאות לצלילי שירי אנימה וטונה, שהוציא מחלקינו צדדים תחרותיים ביותר.
לאחר הפסקה קצרה לאכילה בתחנת נאגויה עלינו שוב על הרכבת, לעבר חברת ריוקאן הולדינגס- המתמחה בבנייה ונדל"ן. החברה אירחה אותנו באופן מכובד ביותר, הציגה את פועלה- שלאחרונה כלל בניית מתחם קניות גדול שאליו צמודים בתי מגורים של עובדים, כאשר כלל הפרוייקט לקח פחות משנתיים לביצוע, פרט מרשים ביותר בהתחשב בגודל המתחם ואיזור המגורים. בנוסף, לאחרונה הם השתתפו בתיקון וחידוש גג של בית חולים באיזור. ולאחר הצגת הדומאות והחברה עצמה, הם ענו בשמחה ופירוט על שאלות שעלו מצד הסטודנטים של הסמינר. לקראת הסוף, קבוצת התיירות העסקית עלו עם הפרזנטציה שלהם. נציגי החברה התעניינו בפרזנטציה על ישראל והביאו לנו גם עוגות וממתקים מהאזור. ריוקאן הייתה שונה מכל שאר החברות בהן ביקרנו משום שעסקה בתחום שונה לחלוטין ואינה יצרנית של רכיבים. הביקור עזר לנו לראות נקודת מבט אחרת על השוק היפני- הצד היותר טכני ותאורטי אל מול החלק המעשי. זה היה חלק חשוב ומעשיר בתהליך הלמידה שלנו, וחיבור הנקודות בראש בין המעשי, התיאורטי, הטכני והאנושי.

15/09/2023

בלוג יומי,12.9
כמו שכבר רובנו התרגלנו בסמינר, למרות שהיום לא היה צריך לקום מוקדם לפי הלוז, רוב הבנות היו ערות כבר לפחות מ-9 בבוקר, הרבה קמו עוד לפני, בשביל להספיק לאכול ולעבור ולהתכונן לאירוע הסיום ולמצגות של היום.
אחרי ההתכוננות, ההאתרגנות, הוידויים - יצאנו לדרך אל מרכז הקונגרסים של נאגויה.
כאשר הגענו- נפרס בפנינו מבנה ענקי, וכשנכנסנו - הרגשנו אפילו קצת קטנים במבנה הרחב ובעל התקרות הגבוהות כל כך.
התרגשנו מאוד, שהרי זה היה יום השיא, הרגע שאליו התכוננו כל הסמינר - עבדנו על המצגות, על המלל, על הדיוק והלבוש.

כל קבוצה הציגה את נושא המחקר (הקצר) שלה. קבוצה אחת הרצתה על נושא של אבטחת מידע. קבוצה אחרת דיברה על טכנולוגיות אוכל וחקלאות. אחרת, דיברה על טכנולוגיות רפואיות והקבוצה האחרונה דיברה על תיירות ישראל ותיירות עסקית. לרבים מראשי החברות שהגיעו, ישראל היא מקום שמעניין אותם, אך הוא איננו מוכר. לכן, הצלחנו לתת להם מידע ראשוני אך ספציפי ומועיל על כל מיני אקוסיסטם שונים בישראל - כאלה שמעניינים אנשי עסקים. וכל זה… ביפנית!

כולנו התרגשנו, כולנו רצינו לעשות את זה הכי טוב שיכולנו. לרובנו היפנית של הנושאים שלנו הייתה לא קלה בכלל, אבל התגברנו על זה, עבדנו על זה, והצלחנו. אין ספק שזה לימד אותנו מילים חדשות, מבני תחביר חדשים וכדומה. עשינו זאת, אמנם, לאט ובזהירות, אבל הצלחנו להעביר את המסר הרצוי ביפנית מאתגרת, וזו הייתה בהחלט תחושה טובה.

במפגש עם בעלי העסקים ונציגי החברות שמענו סיפורים של כמה מהם שביקרו בישראל, שוחחנו איתם על נושאי העבודה שלנו ורבים מאיתנו הצליחו לקבל גם כרטיסי ביקור של כמה נציגי חברות, מה שמאוד ריגש אותנו. אנו מקווים שבעתיד הדברים האלה יפתחו לנו דלת כלשהי, אולי.
לאחר האירוע עצמו, הלכנו כולנו ביחד לאיזקאיה, ונהננו מאלכוהול יפני, אוכל טעים ושיחות מרתקות, ביננו, ויחד עם היפנים. רבים מאיתנו אכלו מאכלים יפנים מסורתיים בפעם הראשונה, וזאת הייתה חוויה מרתקת.

בערב רובנו חזרנו להוסטל, וחלקנו המשכנו בשיחות המרתקות ובשיתוף החוויות על הסמינר, על החיים ועוד.
זה היה יום מרגש, ורובנו הרגשנו מרוצים מהתוצאה, גם אם תמיד יש מקום לשיפור- התוצר הסופי היה יותר ממספיק טוב לשלב הזה.
כולנו מודים על ההזדמנות הלא מובנת מאליה להשתתף באירוע כזה ביפן כסטודנטים.

13/09/2023

בלוג יומי 11.9
היום התחיל בשעה 9 בבוקר, מלווה בגשם חזק שהמשיך לאורך היום. בדרך לפגישות שתוכננו היום, חווינו את מיטב הרכבות המקומיות של יפן. זכינו לנסוע ביותר משלוש רכבות אל עבר הפגישה הראשונה, ולבסוף הגענו אל חברת MEKO - שם קיבלו את פנינו צוות העובדים כולל המנכ"ל

המפעל ממוקם באזור יחסית כפרי - בפרברי מחוז אייצ'י - הנראה שונה מאוד לעובדה שהמחוז הזה מייצר כ-75% מהGDP של כל מדינת לשראל לבדו. בסיור הציגו לנו את הכיסאות שמפעל זה מייצר. ניכר היה שמדובר בהרבה עבודת יד, כך שלא הרבה השתנה בשיטת הייצור עוד משנות ה-90. למפעל היה פטנט שבו הכסאות מסתובבים, אך הם חוזרים למקום (כלומר להיות ישרים) לבד. כסאות אלו שמשו לאולמות של משחקי "פצ'ינקו" - ששם יש מאות כסאות בשורה, והעובדה שהכסאות חוזרים למקומם בעצמם, חוסכת הרבה עבודה מהעובדים במקום. לאחר הסיור, ישבנו עם המנכ"ל ועוד עובדת לשיחה. מסתבר שיותר ויותר אולמות פצ'ינקו נסגרים ולכן המפעל נמצא בבעיה. כדי להצליח להישאר רלוונטיים בתוך מודרניזציה מתמשכת, המנכ"ל רצה לשמוע מאיתנו רעיונות כדי להתחיל יוזמות חדשות. אז ישבנו ובדיון מתמשך העלינו רעיונות כיצד המפעל יכול לצאת מהמצב הזה שהלקוח העיקרי שלו הולך ונעלם. הסתבר לנו שלשם כך הוזמנו. אנחנו באמת מקווים שהצלחנו לסייע להם אפילו קצת. בסוף הפגישה ליווה אותנו המנהל של MEKO FACTORY בחזרה אל הרכבת ואנחנו המשכנו במסענו אל עבר החברה הבאה.

בגשם העז שוב יצאנו לדרכים. לקח לנו שוב, שלוש רכבות אל החברה הבאה, TOMOKI SANGYO. במחוז איצ'י מחוץ לעיר נאגויה, התחבורה לא מיטבית - והסתבר לנו שרוב האנשים חייבים להחזיק רכב בשל כך. כמו כן, רובם עובדים במישירן או בעקיפין עם טויוטה, אז רכבים זה משהו שהם מכירים. בגלל הגשם החזק, הרכבת שעליה נסענו התעכבה. מסתבר שגם זה קורה ביפן. מיותר לציין שהעניין לא שימח אותנו במיוחד כי נוצר איחור בלו"ז שלנו. כשסוף סוף, התחיל הקרון לנוע ושוב היינו בדרכנו אל המפעל של SANGYO TOMOKI. כשירדנו מהרכבת עצרנו לאכול, לנוח לרגע ולהתייבש לפני שעלינו על מוניות, שסיימו את מסענו אל המפעל.

TOMOKI SANGYO היא חברה שהוקמה על ידי אדם אחד ששם החברה קרוי על ביתו. בחברה יש רק כ-5 עובדים והרבה מהעבודה מתופעלת על ידי אותו מנכ"ל. תמוהים מכמות העובדים הכל כך דלה שאלנו את בעל המפעל שאלות רבות בנושא, עליהן הוא ענה בחיוך ובאדיבות. הוא תיאר לנו בשמחה רבה על איך בעודו עובד בחברה אחרת כשכיר הוא זיהה צורך מאוד ספציפי בשוק הרכב ואיך הוא הצליח ליצור פטנט לנושא - רובוטים שמסוגלים לשייף מתכות בצורה מדוייקת ביותר. לכן, למרות שיש רק כ-5 עובדים, המפעל שולט ב-50% מהשוק העולמי באותו התחום! הוא הסביר שמספר העובדים המצומצם נובע מהקושי שלו לגייס עובדים חדשים. הסיבה היא שכולם בטוחים שהם לא מסוגלים לעשות את מה שהעבודה דורשת - חשיבה מחוץ לקופסא, פיתרון לבעיות, למידה של נושא מכיוונים רבים. המנכ"ל טוען שלא מעניין אותו מה הרקע שלכם, ושכל אחד יכול לעבוד בכך. למרות זאת, הוא לא מוצא עובדים. על אף שהרעיון שלו, הוא אינו מגדיר את החברה כסטארט-אפ ולימד אותנו שוב על חיוביות וענווה בעולם העסקי, דבר שכיום בעולם המודרני הוא כל כך נדיר. אחרי תצוגה מרהיבה של פעילות המכונות במפעל, נפרדנו ממנו בחיוך ושוב יצאנו אל המוניות בחלק הכפרי והגשום של יפן.
את היום סיימנו שוב בנסיעה ברכבות, רטובים אך מרוצים מהיכולת לעזור מצד אחד וללמוד מהצד השני. כך, שעל אף מזג האוויר החורפי כמעט היום נגמר באווירה חמימה ובתחושת סיפוק עד כדי הירדמות ברכבת.

12/09/2023

סיכום יום 10/9 :

10.9, סיכום יום באדיבות אביתר ספקטור:

היום הלכנו לבקר בכנסייה של קאזואה. הגענו לכנסייה בשעות הבוקר אחרי שהבנות הגיעו מוקדם ללבוש יוקאטה כחלק מה אירוע. בכל יום ראשון חברי הכנסייה מתכנסים לבלות יום ביחד ולהתפלל (למרות שמבחוץ- זה נראה כמו מסיבה).

הקהילה אותה פגשנו בנוייה מחברי הכנסייה בנאגויה אבל גם מכנסיות שונות ברחבי יפן. שם הארגון הוא Japan Jerusalem house of prayer או JJHOP הארגון התחיל הפרויקט של כנסייה בנגויה בשם New revelation אליה שייכת קאזואה, שבה היינו היום. עם הזמן הפרויקט התרחב לעוד הרבה כנסיות ברחבי יפן. בניגוד לכנסיות הקתוליות, הכנסיות איתם אנחנו נפגשים ברחבי יפן הינן כנסיות פרוטסטנטיות אוהבות ישראל, דבר שלא ברור מאליו בעולם של היום. פרויקט זה שהחל עוד ליפני ימי הקורונה רצה לחזק את הקשר בין הנוצרים ביפן ובין היהודים בישראל. לדעתם של חברי הכנסייה על מנת להבין את הברית החדשה בצורה הנכונה יש להבין את התנך, ועל מנת להבין את התנך בצורה מלאה ונכונה יש לקרוא אותו בשפה העברית.

הגענו לכנסייה, אמרנו שלום לכולם, לחצנו ידיים, שתינו מים והתחיל האירוע. על הבמה היה הכומר של הקהילה, שמו סאוואגוצ'י, ואיתו עוד חברי קהילה - חלקם שרים, יש מתופף, בסיסט והכומר היה עם הגיטרה. לאחר כמה שירים ביפנית שהיה קשה קצת להבין אבל היה ברור שהם קטעים מהתנ"ך והברית החדשה, עלו אביתר (אני) וירדן, חברי הסמינר, לשיר ביחד עם היפנים. אחרי השירה אביתר וזאב עלו לשתף על החוויה שלהם מהלמידה עם היפנים ועבודה עם JJHOP. אחרי כמה שירים מאת חברי הקהילה ותמיר, התכנסנו לארוחת צהריים קלה, שם החלפנו מתנות ונהנו לתרגל יפנית ולדבר על החיים עם חברי הקהילה.

בגדול, ההרגשה בכנסייה הייתה מיוחדת בעיקר לאחר האירוע עצמו לשבת ולדבר עם האנשים. מדהים לראות קהילה כזו ועוד ביפן. מהניסיון עד כה (לפחות האישי שלי) נראה כי רוב היפנים הם אנשים סגורים, אבל היום הזה הראה שישנם מקומות ביפן עם קהילתיות חזקה. האנשים שם הם כמו משפחה אחד של השני, תומכים ואוהבים. כלל האנשים השונים מרגישים מקובלים ושייכים. בנוסף, הקבוצה הגדולה של הילדים מבלה ביחד במהלך סוף השבוע.

השיחה בקבוצות הייתה נחמדה, הם שאלו שאלות מגוונות, כאשר נושאי השיחה בקבוצות השונות נעו בין טיפים לזוגיות, לאנימה,מוזיקה, ישראל ועוד.

לאחר מכן כל אחד התפזר לדרכו באופן עצמאי ונחנו בהוסטל.

10/09/2023

סיכום יום: 9.9

היום ביקרנו במוזיאון סוקיגהארה ולאחר מכן טיילנו באיזור טירת אינויאמה. סיכום יום באדיבות שני רום ואדל קנבסקי נעמי שרמן ודנה בורוביץ:

התחלנו את היום בסיור בהיכל הזיכרון לצ'יאונה סוגיהרה, דיפלומט יפני וחסיד אומות עולם שהציל את חייהם של כ-6,000 יהודים בזמן מלחמת העולם השנייה. אנו מאמינים כי יותר ישראלים יבקרו במקום ויכירו את סיפורו הודות ל לטיסות הישירות בין יפן לישראל. בפרוץ המלחמה, רדיפת היהודים על ידי הנאצים צברה תאוצה ומדינות רבות סירבו לתת מקלט ליהודים שהחלו להימלט מארצותיהם. ביולי 1940 סוגיהרה עבד כקונסול יפן בליטא, והוא הנפיק ויזות מעבר ליפן עבור יהודים כדי שיכולו לברוח מאירופה. הנפקת הויזות נעשתה נגד החלטת משרד החוץ היפני, אך סוגיהרה עשה זאת בכל זאת. למרות שהוא עשה מעשה אצילי והציל חיי אדם רבים, משרד החוץ היפני הפציר בו להתפטר מכיוון שפעל נגד החלטתם.

לאחר שחזר ליפן, עבד סוגיהרה במספר עבודות על מנת לפרנס את משפחתו, אך היה מנודה מהחברה היפנית. בשנות חייו המאוחרות הוא החל לעבוד בברית המועצות. במותו הגיעו יהודים רבים ומשלחת מישראל ללוויה שלו וכך נודע לשכניו היפנים על ההחלטה האמיצה שעשה. הכבוד של סוגיהרה כדיפלומט הוחזר לאחר מותו רק בשנת 2000 על ידי ממשלת יפן. תמונתו וסיפורו מוצגים בגאווה בשגרירות יפן בישראל.

לאחר סיור במוזיאון שהוקם לכבוד סוגיהרה קיימנו מעגלי שיח בין ישראלים ליפנים והסברנו כיצד ישראל משמרת את זיכרון השואה.

לאחר מכן המשכנו לטירת אינויאמה. זוהי טירה שנמצאת בעיר אינויאמה (Inuyama) וקיימת מאז שנת 1580. הטירה משקיפה על נהר הקיסו שמפריד בין מחוז אייצ'י למחוז גיפו. עלינו עד לפסגה והנוף שנשקף מגג הטירה היה יפיפה.

הדיון בסוגיהרה המשיך גם בדרך חזרה להוסטל, והועלו בו נקודות סביב הנרטיבים בהם מוצג נושא כה שנוי במחלוקת כמו מלחה״ע השניה ביפן. היה מעניין לבחון באיזו זווית מוצג נרטיב השואה המוכר לנו בישראל, במדינה שלכאורה רחוקה מכך שנות אור.

ככלל, היום היה מלא בדיונים ושאלות חשובות של הבדלי תרבות והנצחה ופוליטיקה, והמשך למידה של אזור אייצ׳י ונקודות המפתח בו.

09/09/2023

ביום החופשי שלנו, כל קבוצה סיכמה את הסמינר עד כה, וניצלה את היום לטייל בכל מיני מקומות בעיר נאגויה. הפוסט עולה באדיבות אדל קנבסקי, נסטיה נסטרוב, אביתר ספקטור ותמיר מגוז.

8.9 , יום 4 של הסמינר

אגריטק ופודטק:

היום היה לנו יום חופש שלו מאוד ציפינו, כיוון שהכמה ימים האחרונים היו מאוד אינטנסיביים וארוכים.
הקבוצה שלנו התחילה את הבוקר לאט מהרגיל, לא מיהרנו לשום מקום שתינו כל אחת משהו אחר, קפה , תה ,מים, בנחת בסלון של ההוסטל.
לאחר מכן יצאנו לחקור את טירת נאגויה, שהייתה מהממת ביופיה מבחוץ ומבפנים.
אחרי כמה שעות באיזור הטירה, התפצלו דרכינו למקומות שופינג שונים- או הקניון, או איזור אסו הידוע בחנויות יד שניה מרובות ועוד המון חנויות קונספט אחרות.
במבט לאחור על הימים האחרונים, הם עברו מאוד לאט ומאוד מהר בו זמנית.
נראה שהגענו לפה רק אתמול אבל גם נראה שאנחנו כאן כבר שבועיים.
אני(נסטיה) הצטרפתי לקבוצת האגרי-טק והפוד-טק ברגע אחרון, לכן הימים שלנו כללו בריפינג, עבודה משותפת על המצגת, ובאוניברסיטת נאגויה אף יצא לנו להתנסות בהצגת הנושא מול אנשים, מה שהיה חוויה מאוד משמעותית להבנה יותר עמוקה של הנושא עבורנו. למדנו הרבה על מה מעניין יותר יפנים בתחום, מה הקשיים, קיבלנו שאלות שאיתגרו אותנו ועזרו לנו לפתח את המצגת שלנו הלאה.
הימים האחרים היו מרתקים ומלמדים גם הם, כאשר הביקור בהאב הסטרטפים של WeWork אתמול היה בין המעניינים ביותר עבורינו.
כמובן שגם השעות שאחרי, היציאות לאכול יחד עם אנשים מקבוצות אחרות, ההליכות לקונביני, הקניות וביקורים במקומות מעניינים מוסיפים גוון נוסף ובהיר לסמינר.
כסיכום כללי לחוויה עד כה, היינו אומרות שאנחנו לומדות המון, הימים אינטנסיביים, מעייפים אך מלמדים, ואנחנו גם מספיקות לצאת ולהינות ולהכיר יותר:)

מד טק:

היום היה יום גיבוש לחברות של קבוצת מד-טק. הלכנו לטירת נגויה, טירה שנבנתה בתקופת טוקוגאווה. ניתן לראות את הטירה מבחוץ, ולציבור פתוח חדר האורחים בו הדאמיו פוגש את אורחיו. החדר מלא בציורים של טיגרסים פרוותיים ומלאים שמאוד נהנו לראות אותם. לאחר מכן הלכנו לקופון באזור מארויאמה בנגויה. הקופון הוא בעצם תל-מלאכותי עם המון עצים עליו. לידו יש פארק יפייפה עם מלא פסלים נהדרים. קפצנו למוזיאון נגויה וראינו קדים מתקופת ג'ומון, מראות מתקופת קופון, וחוזים של מתקופת היאן. לאחר מכן הלכנו למקדש ניצ'רן שליד ההוסטל, הנזיר קיבל אותנו בברכה! היה מעניין בגלל שיש מקדש שינטו ומקדש בודהיסטי ובאזור הבודהיסטי יש אלים הודים, והנזיר הסביר שמדובר באותם אלים בשני המקדשים. משם עברנו לקניון אאון, כדי להנות מדפארטו ולפתח את הכלכלה המקומית. לבסוף, הלכנו להופעה של הפלנטריום עם שירים יפניים מודרנים שממנו נהנו רבות. סיימנו את היום בלעבור על המצגת שלנו ליום האחרון, בהכנה לפרזנטציה שלנו על מד טק והאקוסיסטם הישראלי ביפנית

תיירות:

עד כה, הקבוצה שלנו נתקלה בכמה שאלות קשות. למשל, מה זה בכלל "business tourism"? האם מדובר בתיור למען עסקים? האם זו תיירות מהנה בין עסקים? בקבוצה שלנו היו דעות חלוקות ולכן לא ידענו בדיוק לאן לקחת את הפרזנטציה שלנו. כיוצא בזאת, לא ידענו אם אנחנו רוצים להיות אקדמיים במצגת או שמא שיווקיים. למזלינו אנו מודים שהיינו יומיום על קזואה-סאן, שעזרה לנו להבהיר הכל בסופו של יום.
לאחר הפרזנטציה באוניברסיטת נאגויה, קיבלנו המון ביקורת. אין דרך ליפות את זה - המצגת שלנו לא הייתה טובה. לכמה ימים לא ראינו כיצד נוכל להצליח לשנות את המצגת שתיהי טובה דיה. הרגשנו שכו שמסי לא יכול לשחק כדורגל העל המים, קשה לדבר על נושא שכמעט לא קורה בישראל, לכן לא נוכל "להשוויץ בכך". ישראל היא מדינה יקרה, שיש בה טרור, אין בה תחב"צ בשבת ורוב התיירות מוכוונת לדת. כיצד נוכל לשווק מדינה שאינה מזדהה עם יפן בשום אופן?

התקווה הייתה קרובה. מאוד. חבל שלא ידענו אז כמה.
פגישה עם חברת מייטצו:
בשעה 11:25, נכנסנו אל משרדי מייטצו שבנאגויה לחים ומזיעים. בקבלה קיבל את פנינו אונו-סאן, סטודנט מאוניברסיטת נאגויה ומישהו שעוזר לנו בארגון המשלחת. אונו-סאן הצליח לעזור לנו לחבור לחברת מייטצו. תחילה, שלחנו בקשות לפגישה ליותר משש חברות תיירות בנאגויה, אולם לא קיבלנו תשובה מאף אחת מהן. קזואה-סאן, מי שעזרה רבות בכינון המשלחת ועוזרת בניהול שלה, הסבירה שמחוז אייצ'י הוא כמו משפחה אחת גדולה. לכן, אם מבקש הבקשה אינו חלק מהמשפחה, נוטים להתעלם ממנו תחילה. זה מעיד לפעמים על קושי גדול לחדור אל השוק היפני.
עלינו לקומה השביעית והמעלית נפתחה אל מסדרון אפור, שם קיבל אותנו פקיד לחוץ ומזיע. עקבנו אחריו אל דלת בסוף המסדרון, וכשזו נפתחה נגלו בפנינו משרדי מייטצו האפורים. קאטו-סאן, מומחה בתיירות עיסקית מיפן לישראל, קיבל את פנינו בסבר פנים חמות. בדידוי קל, הוא הוביל אותנו אל המחסן הקרוב. בכנות - היינו מעט חשדניים. המחסן הקטן כלל כמה כסאות, לוח וקרטונים. שוק קל לאחר משרדי pre-station ai, שכללו חדרי פרקט וחלונות ראווה עצומים בגודלם.
התיישבנו כולם וקאטו-סאן התחיל במלאכה. הוא החל להציג את המעלליו בחברה וחיוך התפשט על פניו כשהוא דיבר על ישראל. כסבא שגאה בנכדיו, הוא הראה לנו תמונות על פסגת הר הזיתים וסיפר בהתרגשות על ביקוריו בארץ הקודש. רגע, מה? יפני שאוהב את ישראל? הוכתי תדהמה. לחלוטין. פרץ שאלות מבולבלות יצא מפי. "אבל קאטו-סאן, מה עם יוקר המחיה??" –"המחירים הגבוהים של ישראל היא הסיבה שאנחנו באים לעשות שם עסקים לא ככה?" אמר קאטו-סאן. נדהמתי.
"אבל קאטו-סאן, מה עם הפחד מטרור???".- "ביפן כל-כך בטוח ואין פשע כמעט, לכן טיסה לכל מקום מעולם גורמת ליפנים לחשוש. ישראל לא שונה מכל המדינות בעולם". ענה קאטו-סאן.
"רגע! ומה עם השבתת המדינה בשבת??"- "איש העסקים היפני הממוצע מייחל ליום שבו יוכל לנוח, בטח ובטח אם זו חובתו".
"ברצינות? ומה לגבי תיירות מוכוונת דת? למה שהיפנים בכלל יהיו מעוניינים בכך? להמון אנשים אין דת כלל." – "היפנים מוצאים את הדת קסומה!" ענה קאטו-סאן. "ירושלים היא שורש של שלוש דתות עולמיות וההיסטוריה מעניינת אותם הרבה יותר ממה שאת חושבת".
תחושת חמימות עטפה אותי. איזה כיף שיש מישהו שאוהב את ישראל, אולי לעיתים יותר מהאזרחים בה. החיוך של קאטו-סאן על פניו, ישאר איתנו לנצח.

פינטק וIT:

עד כה עברו חמישה ימים מתחילת הסמינר. אפשר להגיד הרבה על מה למדנו ולהסביר שוב את כל מה שהיה אבל נראה לי שיהיה לנכון להתמקד בהרגשה של הצוות עד כה בכמה נקודות קצרות.
על היותינו ביפן: אמנם אין זה חלק ספציפי בסמינר אבל בעצם זה כן. עצם זה שהגענו עד ליפן בכדי להעמיק את הלמידה שלנו על המדינה ולנסות למצוא חיבור עמוק וממשי לתעשייה פה אומר הרבה. החוויה של יפן מעבר לסמינר הייתה מדהימה לכל חברי הצוות. לראות להרגיש ולטעום את מה שדיברנו עליו בתואר עד עכשיו מרים את האווירה ויוצר מוטיבציה להתחבר עוד יותר למדינה.
על החוויה העסקית והלימודית: ברמה האישית של אנשי הצוות למדנו המון. קשה לציין אילו דברים יניבו פירות, אבל הדבר החשוב ביותר הוא ההימצאות שלנו פה. מה שאנחנו מגדירים כ"לחיצות הידיים". לפגוש את המנהלים היפנים ואת אנשי העסקים השונים בחברות. להחליף את כרטיסי הביקור ולהוסיף אותם ללינקדאין. בקבוצה שלנו הפגישה עם סאנקורפ הייתה חד משמעית החזקה ביותר והמשפיעה ביותר, לשבת ולדבר בגובה העניים עם כל האנשים שמנהלים את החברה יצר הרגשה מיוחדת של אפשרות קדמה לעולם התעסוקה בתוך הצוות.
בעניין עבודת הצוות: הכנת ההרצאה והפגישות השונות רצו עד כה חלק. עבודה משותפת על חלק מהדברים לצד חלוקת עבודה נכונה על אחרים יצרו תוצרים מהירים. וכל זאת בעיקר בזכות מנטור שמוכן לתת הרבה וזמין תמיד (תודה רבה גדי).

ולכן, קל להגיד כי החוויה עד כה הייתה חיובית ביותר. כולנו מאמינים שסמינר זה חיוני לכל התלמידים במזרח אסיה או לפחות אלו בעלי זיקה עסקית או תעסוקתית עם יפן. חוויה כזו יכולה לעזור לפקס אותנו לכיוון תעסוקתי חזק. מצפים להמשך הסמינר בכיליון עיניים:)

וזו טיעמה קטנה מהחוויות שלנו עד עכשיו בסמינר, מקווה שאנחנו מצליחים להעביר כמה שאפשר את החוויות שלנו:)

תודה שאתם קוראים!

08/09/2023

היום, קבוצתנו ביקרה במשרדי WeWork בנאגויה, שם יושב (בנתיים) ההאב של ההיטק בעיר, ובמוזיאון הטכנולוגי של טויוטה.
הבלוג היום עולה באדיבות נסטיה נסטרוב(שנה ב):

הבוקר התעוררנו קצת יותר מאוחר מהימים האחרונים, אף עדיין חלקינו עייפים מהלו"ז העמוס. באיזור 9:50, התפזרנו ל-4 מוניות ויצאנו לדרכנו לפגוש אנשים מהממשל המקומי של מחוז איצ'י. הממשל המקומי של המחוז מאוד מעודדת כיום סטארטאפים וחדשנות, ולכן שכרה את משרדי WeWork כדי לאפשר לסטארטאפים ויזמים מקום לעבוד ממנו וליצור קשרים עסקיים חשובים - כולל עם הממשל המקומי. התנאי היחידי לשימוש במשרדים האלה- להגיע פעם בשבוע ולעבוד על הסטרטאפ.

נכנסנו לאיזור מרובה משרדים, שבו ראינו צעירים מדברים, עובדים מול הלפטופים ועומלים על סטרטאפים שונים. התקדמנו לעבר חדר ישיבות מרווח, בו שמענו הרצאות וסקירה כללית על הפרוייקטים המרובים שהממשל המקומי מבצע. תחילה שמענו הרצאה שהעביר נציג ממשלת מחוז אאיצ׳י, שם הוא נתן סקירה על המחוז. הוא סיפר לנו שמחוז אאיצ׳י הוא הלב של הmanufacturing ביפן. בגלל שיפן מפגרת בחדשנות, הממשל המוקמי רוצה לגייס את התעשייה האדירה של המחוז וליצור שיתופי פעולה בינלאומיים. לשם כך, נבחרו כ-6 מדינות, אמריקה, צרפת, סין, סינגפור, גרמניה וישראל. נודע לנו שהמשרדים בWeWork הם רק ההתחלה ביוזמה זו, כי כיום נבנה מתחם ענק, שאמור להיפתח באוקטובר 2024, שבו ישבו מאות חברות, סטודנטים ואנשי תעשיה ויצרו שיתופי פעולה בתחומים מגוונים - בדגש על חברות הייטק. חלק מהאנשים שנמצאו איתנו בחדר, כולל נציג המחוז, כבר ביקרו או מתכננים לבקר את ישראל במטרה לייצר קשרים עיסקיים, למצוא סטרטאפים להשקיע בהם ולחקור את השטח.

לאחר מכן היו שתי מצגות היכרות נוספות עם חברת KMPG, החברה שמחוז אאיצ'י שכרה כדי ליצור הכירות ושיתופי פעולה עם ישראל, וחברת Marui Textile Machines LTD, שלה כבר קשרים עסקיים עם ישראל.
לאחר ההרצאות, היה לנו זמן למינגלינג ושיחות אישיות יותר עם הנציגים, והייתה לכל קבוצה הזדמנות לחקור את השטח ולשאול שאלות על האקוסיסטם שקשור בתחום העיסוק שלה, וגם שאלות כלליות על קשרים בין אקדמיה ותעשייה, עבודה ביפן ועוד.

כשסיימנו, לאט לאט התחלנו להתקדם לכיוון תחנת הרכבת המרכזית של נאגויה, על מנת להגיע למוזיאון הטכנולוגי של טויוטה. הדרך הייתה קצת ארוכה, וכללה הליכה בלחות, אבל התגברנו על הקושי לאחר מנוחה קצרה בבית הקפה של המוזיאון לפני תחילת הסיור. אל הסיור התלווה לנו מדריך מתנדב של המוזיאון ותחילה הוא הוביל אותנו לחדר שנראה קצת כמו חדרי ההרצאות באוניברסיטה, בשביל לעשות הצגה עצמית, לתת רקע למוזיאון ולהסביר מה יש בו. המבנה היה עשוי מלבנים אדומות, והיה בנוי בצורה שמאוד מזכירה מפעלים אירופאים ישנים - שבהמשך כבר למדנו שמשם גם נלקחה ההשראה לבנייה. הוא הציג את עצמו, ואף שאל אותנו מה שלומנו ואמר לנו תודה בעברית. לאחר מכן, התחלנו בסיור. תחילה, ביקרנו בחלק הטקסטיל. הסיבה היא שהמקים של טויוטה, ששמור היה טויודה קיאיצ'ירו, החל לייצר נולים חדשניים מאוד. לאחר שהוא מכר פטנט בהמון כסף לחברה בריטית, הוא לקח את הכסף והחל לפתח רכבים. כך, התקדמנו לאורך שלבי הפיתוח של מכונות התוויה, עד שהגענו לחלקי התעשייה של הרכב. המוזיאון היה מרתק, עם הדגמות מעניינות ביותר של מכונות התוויה בשלבי הפיתוח שלהן בתעשיית הטסקטסיל היפנית, יחד עם הסברים על האתגרים שנתקל בהם המייסד במהלך פיתוחן. בכל תחנה הייתה הדגמה שהראו לנו כיצד מפעילים את המכונה, אילו בעיות היו יכולות להיווצר, וכיצד המהנדסים היפנים התגברו על מגבלות אלו. לאחר מכן, התקדמנו למתחם שבו מוצגים שלבי פיתוח הרכב, וראינו במו עיננו כיצד החלו להיבנות הרכבים הראשונים בטויוטה והתקדמנו לאורך ציר הזמן עד שהגענו לרכבים החדשים ביותר. צפינו בהדגמות של מכונות המרכיבות את הרכבים, ואף ראינו את הפיתוחים הרובוטיים של טויוטה יחד עם רובוט שמנגן על כינור. בסוף הסיור, כנהוג, עשינו תמונה משותפת, וכל אחד התפזר לדרך החזרה המועדפת עליו להוסטל. חלק הלכו ברגל, חלק הלכו באוטובוס, ומשם כבר בטיפות נפגשנו בהוסטל שלנו.

06/09/2023

קטעים מהבלוג של סיכום יומינו השני בנאגויה, באדיבות גיא שטיין, תמיר מגוז(שנה ג) נסטיה נסטרוב(שנה ב) :

הבוקר, הבנות החלו להגיח מהחדרים בין 7 ל7:30, חלקן מלחששות ״בוקר טוב״ וחלקן טרם הבינו איפה הן נמצאות. רובנו הספקנו לקפוץ לקונביני לפני שהתחלנו ללכת לרכבת, כשהארוחה הפופולרית ביותר היא אוניגירי וקפה או תה קרים מהחנות. כשהגענו לרכבת, התקבצנו בחבורה שבהחלט הייתה בולטת לרוב הנוסעים האחרים, כי רובם היו יפנים והיינו בין הזרים הבודדים שנמצאים בתחנה בשעה הזו של הבוקר. השתדלנו לשמור על תורים וסדר בחבורה הגדולה שלנו, מה שהיה מעט מאתגר בהתחשב בעובדה שהיינו 20 ישראלים וישראליות שלא רגילות לסדר ואיפוק כאלה.

כשהגענו לתחנת האוניברסיטה של נאגויה, יצאנו לרחוב גשום ואפרורי, אבל למזלנו התחנה הייתה מאוד קרובה לאוניברסיטה, מה שאיפשר לנו הגעה מהירה ויבשה יחסית לכניסה למבנה.
צמודים מתחת למטריות, עמדנו בפתח אוניברסיטה מרשימה ביופייה וגודלה. ריח הגשם של אמצע הקיץ, פילח את האוויר. היה מרשים לראות את הרחובות העמוסים כה נקיים ואת הצמחייה הגדלה, הנאבקת בבניה העמוסה של העיר נאגויה. כשנכנסנו לאוניברסיטה, הכל היה חדש ונוצץ- בית קפה אסתטי, ועיצוב פנים עשוי עץ מכל צד. אל מול אולם המפגש שלנו, היה אולם תצוגה ענק של חברת "טויוטה". התמקמנו באולם שלנו, ובו שולחנות וכסאות מתגלגלים, צמחים ירוקים ובמת עץ מצוידת במיקרופונים, פודיום ופלזמה עצומה. הרגשנו שהגענו לכבוש את עולם העסקים היפני- בפועל, כנראה שלא.
אחרי יומיים וחצי יחד, נזכרנו שצריך להציג את עצמנו. כל אחד הסביר מי הוא ומה הוא ומדוע הוא הגיע לסמינר. לאחר ההצגה העצמית (ביפנית: ג'יקושוקאי) וקפה קצר, התחלנו במלאכה לשמה התכנסנו. אור, דוקטורנטית באוניברסיטת נאגויה, הייתה מספיק מקסימה כדי לגרום למפגש הזה לקרות ולפתוח הרשמה לחילופי התרבות בין ישראל ליפן. היפנים הם אנשים דיי ביישנים, ובכל זאת, הם היו קשובים לתוכן וחדים בשאלותיהם. היפנים לא מרבים לשאול שאלות כמו הישראלים, אבל כשזה קורה- מתרחשים דברים מעניינים ונשאלות שאלות ענייניות ביותר. לעיתים, מצאנו את עצמנו מגמגמים לאור השאלות שהם העלו והם הועילו,ללא ספק, בחידוד ההרצאות שלנו להמשך הסמינר והבנה עמוקה יותר של מה באמת מעניין אותם בשטח.
לאחר שכל הקבוצות סיימו להציג את תחומם, המשכנו למעגלי שיח עם היפנים. יש לציין שהתקשורת הייתה ממושכת וקולחת, והתנהלה ברובה בשפה האנגלית. חשוב לציין כי זה לא מובן מאליו, כיוון שיפנים ידועים בכך שאינם דוברי אנגלית כל כך טובים. לאחר מעגלי השיח והניסיון שלי לדבר ביפנית קלוקלת ומקולקלת, המשכנו ל"שוקודו" - הקפיטריה של האוניברסיטה. להפתענו, המבחר היה מגוון מאוד ואף הציע מנות לצמחוניים ושומרי כשרות "חלאל" (האם יש תקווה לכשרות בד"צ?). האוכל היה מעולה - ראמן, איטריות אודון טריות, סובה וכמובן קערות אורז עם דגים, יחד עם שלל מנות צד. אין מה לומר חוץ מ"איך אני אמורה לחזור לאכול כריך יבש ומחניק בויטמין רוח?". שבעים ומרוצים התפצלנו כל אחד לדרכו.
אחרי הפיצול, רוב הקבוצות חזרו להוסטל למנוחה קצרה, ולאחר מכן חזרה לעבודה אינטנסיבית על המצגות, התוכן שלהן וניתוח של השאלות וההערות שהתקבלו במהלך היום באדיבות אורחי המפגש באוניברסיטה.

אחת מהקבוצות של הסמינר, קבוצת הFintech ו-IT נפגשו היום עם חברת ״SUN Corporation", וכך עבר המפגש:

לאחר המפגש באוניברסיטת נאגויה, קבוצה אחת, המתמקדת בסקטור של ה-IT הישראלי, הלכה לבקר במשרדי חברת Sun Corporation בנגויה. מפגש זה תואם על ידי חברי הקבוצה עצמה שיצרה קשר ישיר עם החברה. Sun Corporation נוסדה בעיר קונן – אף היא במחוז איצ'י ב-1971. במקור החברה פיתחה מכונות כרטוס, אך מהר מאוד היא השתמשה ביכולות הטכניות שלה ופנתה לסקטורים נוספים, כגון ייצור מחשבים למכונות פצ'ינקו ומשחקי ארקייד. החברה הייתה החברה הראשונה ביפן שפיתחה מחשב אישי ב-1978! כי הם היו הראשונים לייבא שבבים של אינטל ליפן. אך, לרוע מזלם, הם לא מכרו אפילו מכשיר אחד. עוד דוגמא לגמישות של החברה היא שהם החלו ליצר משחקי וידאו תחת השם Sunsoft. מאחר שהחברה הזו מגלה גמישות רבה ותעוזה, הם (שוב) פנו לעיסוקים חדשים. כיום החברה מפתחת נתבי ומתגי תקשורת (routers) המקשרים בין רכיבים לרכיבים. לכן, החברה נכנסת לעולם ה-Internet of Things, והנתבים שלהם נמצאים בהרבה מכונות מכירה אוטומטיות. לדוגמא, אם תזמינו משקה ממכונת משקאות ביפן דרך הטלפון, זה יעבור דרך הראוטר של סאן קורפוריישן.
את פנינו קבלה המזכירה של המנכ"ל, ולאחר שנכנסו לחדר ישיבות מושקע, פגשנו את יאן זליכה, ישראלי המכהן כחבר דירקטוריון בחברה. יאן סיפר לנו כיצד הוא הגיע ליפן, ועל הדרך הארוכה שהוא עבר כדי להיות איש בכיר בעולם העסקים היפני. לאחר מכן, הגיעו מנכ"ל החברה ומנהל המו"פ (R&D) של החברה – מר. סוזוקי, ועובד ישראלי נוסף שכיום עובד בחברה זו כדי לשוחח איתנו. במהלך השיחה שארכה כשעתיים שאלנו את ראשי החברה, גם ביפנית וגם באנגלית, על תרבות העסקית ביפן, על השוני בין התרבות הישראלית והיפנית ועל הקשיים וההזדמנויות שיש בפערי התרבויות אלו. פגשנו גם עובד חברה ישראלי ושתי מתמחים ישראלים ושמענו מהם על החוויה שלהם כעובדים בחברה זו. מהפגישה עולה שיותר ויותר חברות יפניות מחפשות ורוצות את הכישרון והאיכויות שיש לישראלים להציע – יוזמה, יצירתיות וחשיבה מחוץ לקופסא. לראייה, אותה חברה רכשה את חברת Cellebrite הישראלית, שהיתה השקעה מאוד מוצלחת עבורם, כמו כן העובדה שהם מתחילים לשכור עובדים ישראלים. הביקור היה מרתק ופתח לנו צוהר לעולם העסקים ביפן, וראינו ושמענו כיצד זה מרגיש להיות עובד חברה ישראלי בחברה יפנית. ״
כנס עולמי
במקרה ממש מתחת להוסטל, התקיים היום כנס עולמי בתחום הצ'יפים. באופן די אירוני, בתור קבוצה שחוקרת על תיירות עסקית, זכינו לראות היום כנס ייחודי מסוגו. האירוח היפני, אורות הפסטיבל המרצדים מעל ראשנו וריח האוכל היפני הטרי בין דוכני האוכל המגוונים. בין בירה לסאקה, אנשי העסקים מצחקקים ומצטלמים עם גיישות וסמוראים- היפנים באמת יודעים לארח ולשווק את תרבותם ואפילו הטלוויזיה המקומית הגיעה. גם אנחנו, כאנשי עסקים ממולחים לעתיד, החלטנו ל"להתמנגל" עם הקהל. בכנות, לא ידענו על מה אנחנו מדברים. הקשבנו לשיחות, צחקקנו קלות וסיפרנו על החיים הקולחים באוניברסיטה העברית, נראה דווקא שהם קנו את זה. לאחר בירה או שלוש, חזרנו לעבוד קשה על המצגת. לאחר כל ההערות שקיבלנו היום, אין ברירה אלא להמשיך לעבוד קשה, ובעוד שאני כותבת כאן חברי לקבוצה שוברים את הראש להרכיב מצגת חדשה… אז, אני אעזוב כאן כדי לעזור. אחלו לנו בהצלחה!

HUJapan - סמינר המצטיינים של האוניברסיטה העברית

05/04/2024

19/09/2023

19/09/2023

15/09/2023

13/09/2023

12/09/2023

10/09/2023

09/09/2023

08/09/2023

06/09/2023

Address

Website

Alerts

Shortcuts

Share

Category