יולי ביילין - בית ספר פליאות

יולי ביילין - בית ספר פליאות יולי ביילין - בי"ס פליאות
אימון תודעתי | ריפוי טבעי | הכשרת מטפלים ומרפאים
https://linktr.ee/yulybeilin

ברוכים הבאים למכללה האינטרנטית הוותיקה בישראל להכשרת מטפלים, מאמנים ומנטורים מבוקשים בתחום של ריפוי טבעי, אורח חיים בריא וירידה במשקל. אנחנו מלווים אותך יד ביד להצלחה עסקית באמצעות מסלולי לימוד וקורסים מקצועיים ומושקעים בשילוב כלים פרקטיים להצלחה והגשמה אישית ומקצועית.

האם קורה לך שאת אומרת "כן" כשאת רוצה להגיד "לא"?או שותקת כשמשהו כואב לך למרות שרצית לצעוק?או..עושה, מסייעת, מוותרת ואחרי...
29/05/2026

האם קורה לך שאת אומרת "כן"
כשאת רוצה להגיד "לא"?
או שותקת כשמשהו
כואב לך למרות שרצית לצעוק?
או..עושה, מסייעת,
מוותרת ואחרי כל זה -
שואלת את עצמך: בשביל מה?
להפסיק לרצות אחרים על חשבונך נשמע פשוט,
אבל לרוב זה הדבר הכי קשה שיהיה עליך לעשות.
לא כי את חלשה, אלא כי הדפוס הזה
נולד ממקום עמוק מאוד ופעם,
בעבר הרחוק, שירת אותך היטב.
מאיפה בא הצורך לרצות את כולם?
ילדה שגדלה בסביבה שבה היה חשוב
להיות טובה, נוחה, לא להכביד על אחרים;
למדה מהר מאוד שהאהבה מגיעה עם תנאים.
היא למדה, שכדי שיאהבו אותה,
היא צריכה לדאוג לאחרים קודם,
לוותר על מה שהיא רוצה ולהיות
נוכחת בשביל כולם חוץ מעצמה.
זה לא היה בחירה מודעת שהיא עשתה,
אלא מנגנון של הישרדות רגשית.
ואז, בגיל 20, 30, 40...
הגוף עדיין מפעיל את אותה התוכנה.
מישהו מבקש ממך משהו ועוד לפני
שחשבת על זה, את כבר אומרת כן.
מישהו נראה מאוכזב, ועוד לפני
שבדקת במה מדובר, את כבר
מרגישה אחראית על תחושת הכאב שלו.
המנגנון כל כך אוטומטי שלפעמים
את לא מזהה אותו בכלל
וזה מרגיש פשוט חלק ממי שאת.
להמשך קריאת המאמר בבלוג שלי,
כנסי 👈 http://tiny.cc/n494101
שבת של שקט ומנוחה
~ יולי ביילין ~

~ ביקורת עצמית ~את כבר יודעת שאת טועה,לפני שמישהו אמר לך מילה.את מגיעה הביתה אחרי יום שלם,ובמקום לנוח,את מריצה בראש שלך ...
27/05/2026

~ ביקורת עצמית ~
את כבר יודעת שאת טועה,
לפני שמישהו אמר לך מילה.
את מגיעה הביתה אחרי יום שלם,
ובמקום לנוח,
את מריצה בראש שלך
כל מילה שאמרת,
כל ניסוח לא מוצלח,
כל רגע שיכולת לעשות טוב יותר.
הקול המבקר הזה - מוכר לך?
ביקורת עצמית מוגזמת:
מצפון בריא או מכשיר ענישה?
ביקורת עצמית מרגישה
לפעמים כמו "מצפון בריא".
כאילו היא שומרת עליך מלהיות
רשלנית, יהירה, או דורשת
יותר ממה שמגיע לך.
אבל יש הבדל בסיסי בין
להסתכל על עצמך בכנות
לבין לתקוף את עצמך שוב ושוב.
מצפון בריא אומר:
"כאן טעיתי, בפעם הבאה אני אדע יותר."
ביקורת עצמית פוגענית אומרת:
"אני פשוט לא מספיק טובה."
זה לא אותו דבר.
כשהביקורת חוזרת על אותם הנושאים
שוב ושוב, כשהיא לא מאפשרת לך
לנוח גם אחרי שתיקנת,
כשהיא כבר לא עוזרת לך
לצמוח אלא רק כואבת,
זהו כבר לא כלי - זהו דפוס
שנשתל עמוק בתוכך ועובד באוטומט
מתי שבא לו, בלי להניח לך לרגע.
מאיפה בכלל מגיע הקול הזה?
הקול הביקורתי הזה לא נולד איתך,
הוא נבנה לאט, משפט אחרי משפט,
שנה אחרי שנה. יש שם הורה
שביקר בלי שהסביר.
מורה שהנמיכה וביטלה אותך.
חבר או חברה שצחקו ברגע
לא מתאים ואולי אפילו שקט,
שקט שפירשת כאישור
שמשהו בך "לא בסדר".
ואז, הילדה שהיית למדה לנבא
ביקורת לפני שהיא בכלל הופיעה
כי כך היא ניסתה להגן על עצמה
מפני הכאב שזה יוצר.
זה היה חכם אז, זה אולי הציל אותה מכאב.
אבל היא כבר גדלה ועדיין מפעילה
את אותה מערכת ההגנה הישנה,
גם כשאף אחד לא תוקף ולא מבקר אותך.
שלוש צורות שבהן ביקורת
עצמית גונבת לך את החיים -
בבוקר: את קמה בבוקר ועוד לפני
שאמרת שלום לעצמך, כבר
הסתכלת בראי עם שיפוט.
עוד לפני כוס קפה,
כבר קיבלת ציון שלילי,
כבר החלטת מה את שווה
או יותר נכון לא שווה, היום.
ביחסים: את מסבירה יותר מידי,
מצתדקת, מתנצלת על
דברים שלא עשית.
את מרגישה אחראית
לתחושות של כולם.
את בטוחה שאם משהו
או מישהו לא בסדר,
זה בטח בגללך.
ואת מוציאה אנרגיה עצומה
כדי להרגיש "בסדר" בעיני כולם,
חוץ מבעיניך.
בחלומות שלך: את רוצה משהו,
אבל הקול מיד מגיע:
"מי את שתרצי את זה?
למה שזה יצליח לך?"
ואת אפילו לא מנסה.
לא כי את לא מסוגלת,
אלא כי הביקורת הוציאה
ממך את הכוח לנסות.
הרבה נשים שבאות אלי
מאמינות שהפתרון הוא לנסות
להשתיק בכוח את הקול.
להפסיק לחשוב עליו, להתעלם,
לחשוב חיובי. אבל זה לא עובד.
מה שמנסים לדכא מתחזק.
מה שמתעלמים ממנו חוזר בכפל כוח.
תהליך הריפוי הפנימי האמיתי
מתחיל בהכרה בקול הזה, לא בהדחקה.
להקשיב לו ולשאול: מי דיבר ככה אלי?
מתי הילדה שלי למדה לדבר
עם עצמה בצורה הזו?
מה הכאב שהיא ניסתה להגן עליו?
כשאת מבינה את המקור של הקול הזה -
הוא מאבד מכוחו. הוא הופך
מ"אמת" ל"תגובה ישנה שכבר לא רלוונטית."
מה עושים כשהקול מגיע שוב?
שאלה ראשונה שאני נותנת לנשים
שעובדות איתי: האם הייתי אומרת
את זה לחברה אהובה?
אם התשובה היא לא,
הקול הזה לא שייך לך.
הוא שייך למישהו אחר שלא
ידע איך להיות נוכח בחייך בצורה בריאה.
שאלה שנייה: מה אני צריכה עכשיו,
תיקון או חמלה? לפעמים כן טעינו
ויש מה ללמוד. אבל הרבה פעמים,
מה שאנחנו צריכות הוא לא עוד ניתוח.
אנחנו צריכות חיבוק מכיל
ומישהו שיגיד: את בסדר,
עשית כמיטב יכולתך.
הנה הדבר שנשים עם ביקורת עצמית יתרה
לא תמיד שומעות: הביקורת לא עוזרת לך
להיות טובה יותר. היא עוצרת אותך
מלהיות את עצמך.
כשנשים בתוכנית שלי מתחילות
לזהות ולשחרר את הקול הביקורתי,
הדבר הראשון שהן אומרות זה:
"אני מרגישה שכעת קל יותר לנשום.."
לא חזקות יותר, לא מוצלחות יותר, "קל יותר לנשום!"
כי פתאום מתפנה חלל נוכח בתוכן
שלא היה שם קודם ולא אפשר להן לנשום חופשי.
אחרי זה מגיע ערך עצמי אמיתי -
לא כזה שתלוי בהישגים חיצוניים
ונעלם כשאת עושה שגיאה קטנה.
ערך עצמי שיודע שאת שלמה
גם כשאת לא מושלמת.
שיודע שאת ראויה לאהבה לא כי
"הרווחת" אותה, אלא פשוט כי את קיימת.
ואם קראת עד כאן, ומשהו בפנים אמר
"זה אני", את לא לבד..
רוב הנשים שאני פוגשת גדלו
עם הקול הזה ולא יודעות שיש חיים בלעדיו.
חיים שבהם שגיאה היא מידע,
לא עדות לחוסר הערך שלך.
חיים שבהם את קמה בבוקר
והכל בסדר, לפני שהוכחת משהו לעולם.
אם את רוצה להתחיל בתהליך הזה,
אני מזמינה אותך לוובינר הקרוב שלי
"מאישה מרצה לאישה מרוצה" -
שלוש שעות שבהן נדבר ישירות
על מה שעוצר אותך. על הקולות,
על הדפוסים, על הדרך לשחרר.
בלי עיטורים, בלי הבטחות ריקות, רק אמת.
להרשמה לוובינר הקרוב הגיבי "מלכה".
נ.ב. ואם כבר נכחת בשידור ויש לך שאלות
נוספות או אם את מתלבטת,
אני מזמינה אותך לשלוח לי הודעה בפרטי
לבירור ושיחת התאמה קצרה.
~ יולי ביילין ~

ריפוי רגשי וכסף - למה הפצעים הישנים שלך קובעים כמה תרוויחי 😳יש שאלה שאני שומעת שוב ושוב מנשים שמגיעות אלי ולרוב היא מגיע...
23/05/2026

ריפוי רגשי וכסף -
למה הפצעים הישנים שלך
קובעים כמה תרוויחי 😳
יש שאלה שאני שומעת שוב ושוב מנשים שמגיעות אלי
ולרוב היא מגיעה בלחש, כמעט בבושה:
"יולי, אני עובדת קשה, אני מוכשרת,
אני יודעת מה אני עושה -
אז למה אני לא מרוויחה כמו שאני שווה?"
התשובה כמעט אף פעם אינה קשורה למיומנות,
היא קשורה לריפוי רגשי שלא הסתיים.
ספציפית, לשלושה דברים
שרוב הנשים לא יודעות שיש להן:
1 - אמונות ילדות על כסף
2 - קשר ישיר בין ערך עצמי למחיר שהן גובות
3 - פחד מהצלחה שמחבל בהן בדיוק כשהן מתקרבות אליה.
מה לכסף ולריפוי רגשי?
כשאנחנו ילדות, הדברים שמדברים סביבנו
על כסף נכנסים לנו עמוק - לא כמידע,
אלא כאמת מוחלטת על העולם ועלינו.
"כסף לא גדל על עצים."
"אנחנו לא עשירים."
"מי שרוצה הרבה כסף הוא אנוכי."
"עשירים מנצלים אנשים."
ואז, שנים אחר כך, את בוגרת ומנסה לבנות עסק
או לבקש העלאה והאמונות האלה
יושבות שם בתת-מודע ועושות את עבודתן בשקט,
דרך ההחלטות שאת מקבלת.
את מורידה את המחיר "כי נראה לי יקר מדי."
את נותנת עוד שעה בחינם "כי לא נעים לי לגבות."
את לא שולחת את ההצעה "כי מה אם לא ירצו."
זה לא חוסר ביטחון עסקי -
זה פצע ישן שמדבר מגרונך.
הקשר הישיר בין ערך עצמי לכסף שאת מרוויחה
יש נוסחה שרואים אותה שוב ושוב אצל נשים שמגיעות אלי:
המחיר שאישה גובה על העבודה שלה
שווה בדיוק לתחושת הערך שיש לה כלפי עצמה.
אישה שגדלה עם המסר "את יותר מדי" - תגבה פחות מדי.
אישה שלמדה "את צריכה להוכיח שאת שווה" -
תעבוד יותר מדי בשביל פחות מדי.
אישה שקיבלה אהבה רק כשהיא נתנה מעצמה -
תרגיש שהיא "חייבת" לתת גם בעסק,
גם כשלא משלמים לה.
זה מה שאני רואה כל הזמן עם נשים חכמות ומוכשרות
שנמצאות בתת-תשלום כרוני.
יש תופעה שג'יימס קליר מתאר בספרו "הרגלים אטומיים"
ואני רואה אותה גם בעבודה רגשית עם נשים
וקוראים לה "פחד מהצלחה" -
בדיוק כשמשהו מתחיל ללכת טוב, משהו בפנים בולם.
אצל נשים רבות, ההצלחה מביאה איתה פחדים שלא ציפו להם:
"אם אצליח, כולם יצפו ממני יותר."
"אם ארוויח יותר, בעלי ירגיש מאוים."
"אם אהיה גלויה יותר, אני חשופה לביקורת."
"מי אני שאצליח כשלאחרים קשה?"
הפחד הזה לא הגיוני - את יודעת את זה,
אבל הוא עוצר אותך בכל זאת,
כי הוא לא יושב בראש -
הוא יושב בגוף, בתחושת בטן,
בעייפות שמגיעה פתאום, בפרוקרסטינציה
שאת לא מבינה מאין הגיעה.
כשעובדים על הפצעים שמאחורי הדפוסים האלה -
לא על הסימפטומים אלא על השורש ממש,
קורה משהו שנשים תמיד מופתעות ממנו:
הן מתחילות לגבות יותר ולא כי קראו ספר על תמחור,
אלא כי הן מרגישות ראויות ליותר!
הן מפסיקות לתת הנחות שלא ביקשו מהן
ולא כי הן למדו "לא לתת הנחות",
אלא כי הן מפסיקות להרגיש שהן צריכות
להרוויח את הזכות לקחת כסף.
הן מציגות את עצמן בביטחון ולא כי הן שיננו מנטרות
ליצירת "ביטחון עצמי" אלא כי הן מפסיקות להסתיר מי הן.
הנה 4 סימנים שאמונות ילדות על כסף עדיין חוסמות אותך:
1 - את מורידה מחירים לפני שמישהו ביקש, כי "נראה לי יקר לה."
2 - קשה לך לבקש כסף גם אחרי שעשית עבודה מצוינת.
3 - את עובדת הרבה יותר ממה שסוכם ולא גובה על זה.
4 - כשמישהו משלם לך בלי לפקפק, את מרגישה אי-נוחות קלה,
כאילו "לא מגיע לי."
אם לפחות שניים מהם מוכרים לך,
דעי שלא מדובר באסטרטגיה עסקית,
זה פשוט ביטוי של פצע רגשי
שעדיין לא טופל כראוי.
אז מאיפה מתחילים?
השלב הראשון הוא לזהות מה אמרו לך על כסף כשהיית ילדה,
לא מה שאמרו במפורש, אלא מה למדת מהאווירה,
מהמתח, מהשיחות שהיו ומאלה שלא היו.
השלב השני הוא להתחיל לשאול:
"האמונה הזאת - האם היא שלי?
האם היא אמיתית עכשיו?
האם היא משרתת אותי?"
השלב השלישי, זה שעושה את ההבדל האמיתי,
הוא לעבוד על הפצע שמאחורי האמונה.
לא לשנות את המחשבה בכוח
אלא לרפא את מה שיצר אותה.
זה בדיוק מה שאנחנו עושות בתוכנית "אישה מלכה",
במשך 20 שבועות של עבודה על השכבות
שמתחת לדפוסים, כולל הדפוסים הפיננסיים.
נשים שסיימו את התוכנית לא רק "מרגישות טוב יותר"
שזה מעולה כשלעצמו, רובן גם מרוויחות יותר -
כי הן מפסיקות לחבל בעצמן.
רוצה להתחיל את המסע הריפוי הרגשי שלך?
בוובינר הקרוב שלי שנקרא "מאישה מרצה לאישה מרוצה"
נדבר ישירות על הקשר בין ריפוי רגשי
לכל תחומי החיים - כולל הארנק שלך.
אלא הולכות להיות שלוש שעות
שעשויות לשנות את האופן שבו את
רואה את עצמך ואת מה שמגיע לך.
הגיבי "מלכה" ואגיב לך משם..
באהבה,
יולי ביילין

ביום יום, אנחנו נמנעים מלגעת בפצעים כואבים, כי יש חיים לחיות, להמשיך לתפקד מול ילדים, להמשיך להגיע לעבודה ולפגישות,להמשי...
21/04/2026

ביום יום, אנחנו נמנעים
מלגעת בפצעים כואבים,
כי יש חיים לחיות,
להמשיך לתפקד מול ילדים,
להמשיך להגיע לעבודה ולפגישות,
להמשיך להחזיק את הבית
ואת עצמנו.
ביום יום, אנחנו
רגילים להדחיק ולהסתיר
כדי להמשיך לתפקד
ולא להתפרק.
יום הזיכון מסמל בעיניי סוג של
ביקור אצל רופא או פסיכולוג
שמזהה את הפצע
ולוחץ ישר בלב מוקד הכאב
כדי לנקז את המוגלה
ולאפשר לחלל המודלק שנוצר
מסביב, להתחיל להתרפא.
בעיני, זוהי אחת המטרות של יום הזיכרון -
לאפשר לנו לגעת בפצע החשוף,
גם אם הוא בוער מכאב.
כי רק כשאנחנו מפסיקים להדחיק,
רק כשנותנים לכאב לצאת
ולו לרגע קצר, הוא מוצא
את דרכו החוצה.
הוא יכול לצאת בדמעה שקטה,
ביללה חרישית, או בהתפרקות
של ממש שאין לה מילים.
וזה בסדר, זה יותר מבסדר.
ובמיוחד בשנים האחרונות -
יום הזיכרון הפסיק להיות פרק
בשיעור היסטוריה על מלחמות בהן
נלחמו סבים או דודים רחוקים.
הכאב הפך לחלק ממחזור הדם שלנו.
מדובר בפנים הצעירות והיפות שהכרנו
באופן אישי: הבנים, הבעלים, האחים,
האחריות , האבות והגיבורות שלנו.
הפצע הזה חי, עדיין פתוח לרווחה
ונדמה שאין אישה (או אמא) בישראל
שלא סוחבת איתה שק של דמעות
שלא תמיד יש להן זמן לרדת.
וביום הזה חשוב שתדעי
שרואים גם אותך -
איך את מחזיקה הכול יחד,
בשביל הילדים,
בשביל המשפחה,
בשביל להמשיך.
והיום, אישה ואמא יקרה,
מותר לך להניח את השריון,
מותר לא להיות חזקה,
מותר לתת לגוש הזה
בגרון להשתחרר בכל צורה
שעולה מתוכו.
דמעות הן הדרך טבעית ומבורכת
שבה הגוף מנקה את מה
שהנשמה כבר לא יכולה להכיל.
וכשאנחנו בוכים ביחד, כאומה,
אנחנו הופכים ללב אחד גדול,
שבור ופצוע אבל עדיין פועם.
הפעימה הזו היא העדות
הכי חזקה לכך שאנחנו חיים
ושאנחנו בוחרים בחיים,
למרות הכל.
ועל כך נאמר שאנחנו
אומה של יהלומים 💎💎💎
נשברנו, נשרטנו, עברנו דרך האש,
אבל הניצוץ שלנו לעולם לא ייכבה.
מחבקת כל אחת ואחת מכן היום,
בשקט, בדמעה, ובתפילה
לימים של שלום ושלווה שיבואו
כי הם בטח יבואו.
נזכור ונוכיר את כולם 🕯️
~ יולי ביילין ~

בין השאלות (הלגיטימיות) שחוזרות על עצמן שוב ושובבמהלך הדרכות מבוא שאני מקיימת עבור מתעניינים שרוצים ללמוד באחד הקורסיםשל...
25/03/2026

בין השאלות (הלגיטימיות)
שחוזרות על עצמן שוב ושוב
במהלך הדרכות מבוא שאני מקיימת
עבור מתעניינים שרוצים ללמוד באחד הקורסים
שלי שמוגדרים כשיטות של
רפואה טבעית / משלימה הן:
- האם יש לזה ביקוש..?
- האם אוכל למצוא לקוחות..?
- האם אוכל להתפרנס מזה..?
החלטתי להרים את הכפפה ולעשות סקירה
ממעמיקה בנושא ואחרי שבדקתי נתונים
והצ'אט עזר לי לסכם את הכל,
אוכל להגיד בקול רם -
ייתכן ואת לא תהפכי למיליונרית תוך לילה
אחרי שלמדת קורס הילינג עץ החיים
או פרחי באך או מדיטציה, אבל...
את בהחלט יכולה ללמוד איך
להרוויח בצורה יפה ומכובדת מאוד
מה שאומר שתוכלי להבטיח עצמאות
כלכלית אישית או להוסיף עוג כמה
אלפי שקלים בחודש לקופה הביתית שלך
תוך כדי שאת עוסקת בעיסוק
מרגש ומתגמל מאוד, מכל בחינה.
איך אני יודעת?
כי כל הנתונים מצביעים על זה..
הביקוש לטיפולים טבעיים ומשלימים
נמצא במגמת עלייה. במקביל יש עדויות
לכך שסטרס, דאגה ומצוקה נפשית
בקרב האוכלוסיות השונות עולים גם כן.
יחד, שני הכוחות האלה דוחפים יותר
אנשים לחפש פתרונות שלא נשענים
רק על הרפואה הקונבנציונלית,
אלא גם על מניעה, איזון, הרגעה
ושיפור איכות החיים הכללית.
כעת נעבור לנתונים תכל'ס:
1) האם באמת יש עלייה בביקוש לטיפולים משלימים?
כן. בארה"ב, ניתוח של ה-NIH/NCCIH
מצא ששיעור המשתמשים בלפחות
אחת מתוך שבע גישות בריאות משלימות
עלה מ-19.2% בשנת 2002 ל-36.7%
בשנת 2022, באותו ניתוח נרשמה עלייה
בולטת במיוחד ביוגה, מדיטציה ועיסוי.
לדוגמה, שימוש במדיטציה עלה
מ-7.5% ל-17.3%, ויוגה מ-5% ל-15.8%.
זה לא מוכיח שכל שיטה יעילה לכל בעיה,
אבל כן מראה שינוי צרכני עמוק
והרגלי בריאות חדשים בקנה מידה רחב.
בנוסף, דוח WHO מ-2019,
שהתבסס על 179 מדינות,
קבע שיותר ויותר מדינות מכירות
בתפקיד של רפואה מסורתית ומשלימה
במערכות הבריאות שלהן.
מקורות משניים המבוססים על אותו דוח
מציינים כי 170 מדינות דיווחו על
שימוש כלשהו בתחום הזה.
הנתון הזה ישן יותר, אבל הוא עדיין
חשוב כי הוא מראה שהשימוש העולמי
רחב מאוד, ולא טרנד נקודתי של מדינה אחת.
2) מה קורה עם סטרס בעולם?
גם כאן התמונה ברורה:
הסטרס לא נעלם אחרי הקורונה
ואף רק עולה. לפי Gallup, בשנת 2024,
ב-144 מדינות 37% מהמבוגרים בעולם
אמרו שהרגישו סטרס "רב" בימים
האחרונים ו-39% דיווחו על דאגה יומיומית.
עוד Gallup מציינת שגם אם חלק מהמדדים
ירדו קצת מזמנים של שיאי תקופת הקורונה,
הם עדיין גבוהים בכמה נקודות לעומת 2014.
כלומר, העולם נשאר מתוח יותר
מבחינה רגשית מאשר לפני עשור.
מבחינה רפואית, גם WHO, גם CDC
וגם ה-NCCIH מדגישים שסטרס כרוני
אינו רק תחושה רגשית לא נעימה.
הוא עלול לתרום או להחמיר
הפרעות שינה, כאבי ראש, בעיות עיכול,
החמרה של אסתמה, חרדה, דיכאון
ובעיות בריאות נוספות.
ה-CDC מוסיף שסטרס כרוני פוגע
גם בתפקוד היומיומי, בריכוז,
בקבלת החלטות, בהתנהגויות בריאותיות
ובהחמרת מחלות כרוניות.
3) למה זה מתורגם דווקא לעלייה ברפואה משלימה?
יש כאן כמה מנועים שפועלים יחד:
1 - יותר אנשים מחפשים כלים לניהול עצמי
של בריאותם, במיוחד בתחומים כמו סטרס,
שינה, כאב, עייפות, איזון רגשי ואיכות חיים.
השימוש הגובר במדיטציה, יוגה, עיסוי
ושיטות ריפוי טבעיות נוספות
תומך בדיוק בכיוון הזה.
2 - יש מעבר רחב יותר ממודל של "טיפול במחלה"
למודל של מניעה, well-being
ואימוץ גישה של "בריאות אינטגרטיבית".
3 - הרבה אנשים רוצים טיפול "אישי" יותר,
כזה שמקדיש זמן, הקשבה, ליווי
ושילוב בין גוף, נפש ואורח חיים.
בדוח OECD מ-2025 נמצא
שאמון במערכת הבריאות יורד
משמעותית כשאנשים לא מרגישים
שמקדישים להם מספיק זמן
ושאמון במערכת קשור ישירות
לחוויית הטיפול בפועל.
במילים פשוטות: כשהאדם מרגיש
שלא באמת רואים אותו, הוא נוטה
יותר לחפש מענה נוסף או חלופי.
4) האם אנשים מאבדים
אמון במערכת הבריאות הרשמית?
כאן חשוב לדייק: לא נכון לומר שכולם
איבדו אמון ולא נכון לומר
שהרפואה הרשמית "קורסת".
אבל יש בהחלט סימנים של
שחיקה באמון ובשביעות רצון,
במיוחד ברמת המוסדות והמערכות,
יותר מאשר ברמת הרופא או המטפל האישי.
לפי OECD, שביעות הרצון ממערכת הבריאות
ירדה ב-16 מתוך 19 מדינות בין 2021 ל-2023,
בירידה ממוצעת של 8 נקודות אחוז, מ-63% ל-55%.
אותו דוח מראה שגם כאשר אנשים
כן נותנים אמון במטפל האישי,
הם פחות נותנים אמון במערכת כולה.
כלומר - יש שחיקה באמון במוסדות הבריאות
וביכולת של המערכת לספק טיפול נגיש,
אישי ומספק. זו סביבה שמעודדת אנשים
לחפש גם פתרונות משלימים.
5) כמה כסף מגלגלת התעשייה הזו?
אם מדברים על תחום
שהוא - "Traditional & Complementary Medicine"
כחלק מכלכלת ה-wellness הרחבה,
ה-Global Wellness Institute
מעריך את השוק ב-553 מיליארד דולר ב-2023,
עם תחזית ל-718.4 מיליארד דולר ב-2028,
כלומר צמיחה שנתית ממוצעת של 5.4%.
ה-GWI אף מדגיש שהמספרים שלו שמרניים יחסית.
6) האם השוק צפוי להמשיך לעלות?
כמעט כל המקורות מצביעים שכן.
לפי GWI, כלכלת ה-wellness כולה
צפויה להגיע לכמעט 9 טריליון דולר ב-2028,
עם צמיחה שנתית של 7.3%
בין 2023 ל-2028, בעוד תחום
ה-Traditional & Complementary Medicine
צפוי להגיע כאמור לכ-718.4 מיליארד דולר ב-2028.
בנוסף, העלייה המתמשכת בסטרס,
העומס הנפשי, מחלות כרוניות,
הזדקנות אוכלוסייה, חיפוש אחר מניעה
וציפייה לטיפול אישי יותר,
הם כולם מנועי צמיחה חזקים לשנים הקרובות.
7) בשורה התחתונה: יש בסיס נתונים
חזק לטענה שהביקוש לטיפולים טבעיים
ומשלימים עולה מידי שנה. זה קורה
במקביל לכך שהעולם נשאר מתוח
יותר רגשית, שסטרס כרוני קשור
לפגיעה ברווחה ובבריאות
ושיותר אנשים מרגישים שהמערכת
הרשמית לא תמיד נותנת מענה מלא
לצרכים שלהם, במיוחד סביב
הקשבה, זמן, מניעה ואיכות חיים.
ואם לנסח את זה תכל'ס:
הצמיחה של הרפואה המשלימה
אינה נובעת רק מ"אופנה",
אלא משינוי עמוק בהתנהגות צרכנים:
מעבר לבריאות פרואקטיבית,
חיפוש פתרונות גוף-נפש,
רצון לטיפול אישי יותר
ועלייה מתמשכת בעומס הנפשי והפיזי
של החיים המודרניים.
אחרי כל המידע הזה,
השאלה עוברת אליך -
האם תהיי חלק מהתחום
המתפתח הזה..?
נשתמע בהדרכות מבוא הקרובות
~ יולי ביילין ~

לקח לי מעל ל-40 שנה להבין את מה שאני עומדת לשתף איתך בשורות הבאותוברגע שתביני את זה, את תפסיקי להיות מבולבלת לגבי הסיבות...
20/03/2026

לקח לי מעל ל-40 שנה
להבין את מה שאני עומדת
לשתף איתך בשורות הבאות
וברגע שתביני את זה,
את תפסיקי להיות מבולבלת
לגבי הסיבות שבגללן
אנשים עושים את
מה שהם עושים.
העניין הוא - שאין מציאות
אחת "נכונה" שבה
את צודקת וכל השאר טועים.
אנחנו מניחים שהדרך שבה
אנחנו רואים את הדברים
היא הדרך שבה הדברים באמת, נכון?
הערכים שלנו נראים לנו מובנים מאליהם.
העדיפויות שלנו נראות הגיוניות.
המסקנות שלנו מרגישות נכונות.
לכן, כשמישהו לא מסכים איתנו,
זה מרגיש לנו "טעות"
וכאן בדיוק מתחיל התסכול.
אבל הנה מה שרוב האנשים
אף פעם לא לוקחים בחשבון:
אנשים אחרים לא רק בוחרים בפעולות שונות -
הם רואים מציאות שונה לחלוטין.
כי כל אחד חווה את החיים
דרך העדשה הפרטית שלו
והיא מעוצבת על ידי החינוך שלו,
על ידי החוויות שלו,
על ידי הדברים שקיבל עליהם תגמול
והדברים שמהם נפגע.
זה אומר שקורה כאן משהו מעניין:
שני אנשים יכולים להסתכל
על אותה סיטואציה
ולראות שני דברים שונים לגמרי.
אדם אחד נכנס לחדר מבולגן
ומרגיש סטרס.
אדם אחר נכנס לאותו חדר
ובכלל לא מבחין בבלאגן,
אבל הוא כן מבחין באיך אנשים
אחרים בחדר מרגישים.
האחד מעריך סדר,
השני מעריך חיבור אנושי.
אף אחד מהם לא טועה,
אבל שניהם מרגישים
שהשני טועה.
אנאיס נין (סופרת) ניסחה זאת בפשטות:
"אנחנו לא רואים את הדברים כפי שהם,
אנחנו רואים אותם כפי שאנחנו".
תפיסת העולם שלנו מתרחשת
דרך דפוסים שהמוח למד לאורך זמן
וברגע שהמוח שלך בונה
תפיסת עולם מסוימת,
הוא מתחיל לחזק אותה -
לחפש הוכחות שמאשרות אותה
ולהתעלם לגמרי ממה שלא.
זה מוביל לדרך חשיבה שונה מאוד:
מה אם הסיבה שאנשים מתסכלים אותך
היא לא בגלל שהם "טועים",
אלא בגלל שהם רואים
משהו שאת לא רואה?
אחת האמיתות הכי מוזרות
לגבי החיים היא זו:
אנחנו לא מגיבים כולם לאותו עולם.
כל אחד מאיתנו מגיב לגרסה
של העולם שהמיינד שלו למד לראות
והרגע שבו את מבינה את זה,
הוא הרגע שבו את מפסיקה
לנסות לתקן אנשים "טועים"
ומתחילה להבין את המניע שלהם.
שבת של שלום ושקט
~ יולי ביילין ~

להתחיל תוכנית אימון דווקא עכשיו? בעיצומה של המלחמה? התשובה היא כן!ויש לזה גם סיבה ביולוגית 👇👇יש קול קטן בפנים שאומר לך: ...
05/03/2026

להתחיל תוכנית אימון דווקא עכשיו?
בעיצומה של המלחמה?
התשובה היא כן!
ויש לזה גם סיבה ביולוגית 👇👇
יש קול קטן בפנים שאומר לך:
"חכי שהמצב יירגע...
זה לא הזמן להתעסק בעצמי כשהכל בוער בחוץ".
אבל האמת היא הפוכה.
כאשר הכל בוער בחוץ,
זו בדיוק הסיבה שאת חייבת לבנות
את הבית הפנימי שלך, עכשיו.
הנה 10 סיבות למה דווקא עכשיו
זה הזמן המדויק להתחיל
תוכנית של אימון תודעתי וריפוי רגשי:
1. המוח שלך נמצא במצב "למידה" - נצלי את זה,
בזמן שגרה, המוח שלנו פועל
על אוטומט (דפוסים מוכרים).
משברים מטלטלים את המערכת
ושוברים את האוטומט הזה.
במדעי המוח קוראים לזה
"נוירופלסטיות תחת לחץ".
כשהקירות רועדים, הדלת
לשינוי אמיתי נפתחת.
זה הרגע שבו אפשר לכתוב
"הוראות הפעלה" חדשות למוח.
2. המלחמה לא יוצרת פחדים חדשים -
היא חושפת את הישנים.
שימי לב: התגובה שלך למצב היא אישית.
המלחמה היא כמו "זרקור" ענק שמאיר על הפצעים
שסחבת עוד מהילדות: חרדת נטישה, צורך בשליטה
או תחושת חוסר אונים. זו לא תקלה,
זו הזדמנות לרפא את השורש
ולא רק את הסימפטום.
3. חוסן הוא לא רק מילה יפה -
הוא שריר שנבנה תחת משקולות.
אי אפשר ללמוד לשחות בבריכה ריקה
ואי אפשר לבנות חוסן כשהכל שקט ורגוע.
החוסן הנפשי שלך נבנה בזמן אמת,
דווקא כשהכל סוער בחוץ.
כל רגע שבו את בוחרת
בוויסות רגשי במקום בקריסה,
את מחזקת את המסלולים העצביים
של העוצמה הפנימית שלך.
4. האם תצאי מהמשבר הזו
פוסט-טראומטית או ב"צמיחה פוסט-טראומטית"?
רוב האנשים רק מנסים "לשרוד" עד שזה ייגמר.
אבל מחקרים מראים שמי שעושה
עבודה פנימית תוך כדי המשבר,
לא רק מחלימה מהר יותר, אלא
יוצאת עם יכולות גבוהות יותר
ממה שהיו לה לפני כן. זו הבחירה בין
לקמול לבין לצמוח מהסדקים.
5. כשהעולם בחוץ רועד - המוח שלך
זקוק לקרקע יציבה מבפנים.
האמיגדלה שלך (מרכז הפחד במוח)
פועלת עכשיו שעות נוספות.
אם לא תיצרי עוגן פנימי דרך אימון תודעתי,
המערכת שלך תישאר במצב של
"הילחם או ברח" (Fight or Flight),
מה שמוביל לשחיקה, עייפות כרונית וחולי.
אימון תודעתי הוא הדרך להגיד לגוף שלך:
"בטוח כאן, בתוכי".
6. רגשות מודחקים הם פצצה מתקתקת.
אנחנו אומרות לעצמנו "אני אטפל בזה אחר כך",
אבל הכעס, החרדה והעצב לא נעלמים,
הם נאגרים בתאים ובשרירים.
אם לא תתני להם ביטוי ועיבוד עכשיו,
הם יתפרצו ככאב פיזי או כהתפרצות רגשית
כשהמלחמה תיגמר.
7. הילדים שלך לא מקשיבים למילים שלך -
הם קוראים את מערכת העצבים שלך.
את יכולה להגיד להם שהכל יהיה בסדר,
אבל אם את רועדת מבפנים, הם מרגישים את זה.
כשאת משקיעה בריפוי שלך,
את הופכת לעוגן יציב עבורם.
הביטחון שלהם נבנה על גבי השקט הפנימי שלך.
8. שערים לצמיחה נפתחים לרווחה מתוך הכאב.
ההיסטוריה מלמדת שהשינויים הכי גדולים,
אישיים ואנושיים נולדו מתוך רגעי משבר.
השברים שאת חווה עכשיו הם המקום שדרכו האור
של ה"אני החדשה" שלך יכול להיכנס.
אל תפחדי מהשבר, תשתמשי בו.
9. "הזמן הנכון" הוא האשליה הכי מסוכנת של המוח.
תמיד יהיה משהו: עבודה, עומס, חגים, עוד מבצע ביטחוני.
המוח שלנו משתמש בדחיינות כדי להישאר ב"אזור הנוחות"
המוכר (גם אם הוא סובל בו).
מי שמחכה לרגע מושלם - פשוט בוחרת להמשיך
לסבול בגרסה הישנה שלה.
10. הנשמה שלך לא יצאה להפסקה.
החיים לא עוצרים בזמן מלחמה.
הצורך שלך להתרחב, לאהוב, להרגיש ראויה
ולהגשים את עצמך - הוא עדיין כאן.
הנשמה שלך לא מחכה להפסקת אש
כדי להחלים, היא קוראת לך עכשיו,
מתוך החושך, להדליק את האור הפנימי שלך.
לסיכום: המלחמה הזו יכולה להיות עוד טראומה
שאת סוחבת על הגב... או שהיא יכולה להיות
נקודת המפנה שבה החלטת להפסיק להמתין
והתחלת ללמוד איך לפעול בעולם
מתוך הישענות על העוצמה הפנימית שלך,
הטיימינג שדחף אותך להפוך ל'אישה מלכה'.
וכמו שאמרו החכמים:
אל תחכו שהסערה תחלוף -
למדו לרקוד בגשם..
ביום ראשון 15/3 נפתח מחזור 13 של תוכנית
האימון המתקדמת שלי לנשים שנקראת "אישה מלכה",
תוכנית שנמשכת 20 שבועות של עבודה רציפה
עם כלים משולבים מתוך עולמות של
פסיכולוגיה חיובית, NLP, חוכמת הקבלה, מיינדפולנס
ושיטות נוספות שליקטתי במשך מעל ל-15 שנה
של עבודה קלינית מעשית.
אני יודעת לקחת אותך למקום חדש
במיינד שלך אם תחליטי שאת מוכנה
לצאת למסע ולהתמסר לעצמך,
כי מגיע לך ואת ראויה לזה.
לקראת תחילת המחזור הקרוב
אקיים בשבוע הבא סבב אחרון של
הרצאת מבוא מקיפה ומלאת תובנות
שנקראת "מאישה מרצה לאישה מרוצה"
ההרצאה מועברת בזום ולגמרי ללא עלות.
אם משהו הדהד לך עכשיו בלב
הגיבי עם המילה "מלכה" ואשיב לך..
ועד אז,
שיהיה לכולנו סוף שבוע רגוע, בטוח ומוגן
~ יולי ביילין ~

בשנת 1996, הפסיכולוג לונדי בנקרופט תיאר דפוס שמשמיד מערכות יחסים ביעילות גבוהה יותר מאלימות ישירה: דאגה ככלי שליטה. הקרב...
16/02/2026

בשנת 1996, הפסיכולוג לונדי בנקרופט
תיאר דפוס שמשמיד מערכות יחסים
ביעילות גבוהה יותר מאלימות ישירה:
דאגה ככלי שליטה.
הקרבה ככלי להכנעה.
אדם שעושה הכל למען האחר
מקבל כוח מוחלט, אי אפשר לסרב לו.
האשמה הופכת לשרשרת
והכרת התודה הופכת לכלוב.
קורטיזול ואוקסיטוצין עובדים בשילוב.
דאגה שתלטנית יוצרת מעגל סגור.
המתח שנובע מציפיות שלא מומשו
מעלה את רמת הקורטיזול (הורמון הלחץ).
לאחר מכן, אקט של דאגה גורם להפרשת
אוקסיטוצין = הקלה = הכרת תודה = היקשרות.
המוח לומד: מקור הכאב ומקור הנחמה
הם אותו אדם.
למעשה, זוהי הנוירוכימיה של
"היקשרות טראומטית".
תסמונת סטוקהולם בחיי היומיום.
הקרבה יוצרת חוב שאי אפשר להחזיר.
מחקר של אוניברסיטת רוצ'סטר (2016):
אנשים שנמצאים במערכת יחסים
עם "נותן כרוני" חווים תחושה גוברת
של חוב שאינו ניתן לפירעון.
כל אקט של דאגה נרשם בחשבון.
ניסיון לסרב לעזרה מעורר עלבון.
ניסיון לעזוב מעורר אשמה.
הדאגה הפכה למטבע של שליטה.
אלימות ישירה מזוהה בקלות.
אלימות סמויה לא.
אוניברסיטת טורונטו (2018):
קורבנות של שליטה רגשית דרך דאגה
פנו לעזרה בממוצע רק לאחר 7 שנים.
קורבנות לאלימות פיזית
פנו לאחר שנתיים.
שליטה דרך הקרבה היא שקופה
כי היא נראית כמו אהבה.
הסביבה לא רואה בעיה
וגם הקורבן עצמו לא רואה אותה.
חיזוקים משתנים (Intermittent Reinforcement)
מחזקים את ההיקשרות.
הדאגה מתחלפת בקרירות.
נדיבות מתחלפת בעלבון.
חום מתחלף בניכור.
המוח לא יכול לחזות את המחזור הבא.
מערכת הדופמין נכנסת למצב של "הימורים".
כל רגע חם מרגיש כמו זכייה בלוטו
וכל רגע קר מרגיש כמו כישלון מוחץ.
המוצא היחיד הוא זיהוי הדפוס.
לא מלחמה ולא בריחה.
הבנה שדאגה יכולה להיות כוח.
שחוב יכול להיות שליטה.
שתחושת אשמה על סירוב לעזרה
היא לא המצפון שלך, אלא
מנגנון שנועד להחזיק אותך בשבי.
לסיכום: מה אם מערכות היחסים
"הרעילות ביותר" יכולות להחפש
לאוהבות ביותר?
מה אם תחושת האשמה שלך
היא לא מצפון אלא "תוכנה"?
מה אם הדבר היחיד ששובר
את המעגל הוא היכולת
לקרוא לו בשם בקול רם?
~ יולי ביילין ~

איינשטיין היה צועד בחדר וממלמל לעצמו במשך שעות ארוכות.עמיתיו שמעו אותו מבעד לדלת הסגורה וחשבו שהוא השתגע.אבל ככה הוא גיל...
29/01/2026

איינשטיין היה צועד בחדר
וממלמל לעצמו במשך שעות ארוכות.
עמיתיו שמעו אותו מבעד לדלת הסגורה
וחשבו שהוא השתגע.
אבל ככה הוא גילה את תורת היחסות.
טסלה ניהל דיאלוגים
בקול רם עם בן שיח דמיוני,
עמיתיו ראו בו אדם אקסצנטרי.
אבל כך הוא המציא את זרם החילופין.
למעשה, הם איכשהו ידעו
את מה שהמדע הוכיח
רק שנים אחר כך.
זה נקרא "הנחיה עצמית חיצונית" -
כשאת מבטאת מחשבות בקול רם,
המוח מפעיל שני ערוצים בו זמנית:
דיבור ושמיעה - את מדברת
וגם שומעת את עצמך.
המידע עובר עיבוד כפול,
כאילו שני אנשים פותרים אותה בעיה.
איינשטיין השתמש בכלי הזה
באופן אינטואיטיבי,
למעשה ילדים עושים את זה כל הזמן.
תתבונני בילד שמשחק או לומד,
הוא ממלמל לעצמו,
מפרש כל פעולה בקול,
זה מנגנון למידה טבעי.
מבוגרים למדו לדכא את זה
כי החברה אמרה שזה מוזר
ואנשים פוחדים להיראות מוזר
גם שזה מועיל להם.
הנה שלושת סוגי שיחה עם עצמך
שיכולים להועיל לך:
1 - הנחיה עצמית:
כאשר את אומרת לעצמך מה לעשות,
זה יעזור לך להתמודד עם משימות מורכבות.
2 - מוטיבציה עצמית:
כאשר את מעודדת את עצמך,
זה עובד מצויין בזמנים של לחץ.
3 - ניתוח עצמי:
כאשר את מפרקת סיטואציה בקול רם.
איינשטיין השתמש בשלושתם,
כל יום, עד יומו האחרון.
מזכירתו של איינשטיין סיפרה לימים:
הוא היה יכול להסתובב בחדר
שעות ולהתווכח עם עצמו.
לשאול שאלות, לענות בקולות שונים,
להתנגד לעצמו, להסכים ואז שוב להתנגד.
מהצד זה נראה כמו שיגעון,
אך בדיוק ככה נולדה תיאוריה
ששינתה את פני הפיזיקה.
מה הפואנטה של הפוסט הזה?
תפסיקי להתבייש בלדבר עם עצמך!
איינשטיין לא התבייש,
טסלה לא התבייש...
כי הם ידעו: קול חיצוני
מחדד ומעמיק את החשיבה הפנימית.
למעשה - גאונות היא, בין היתר,
היכולת והאומץ לא לפחד להיראות
קצת משוגעת ולהמשיך לעשות את מה
שמועיל לך (בלי לפגוע באחרים כמובן)
אשמח לקרוא בתגובות
איזו פעולה "מוזרה" את נוהגת לעשות
שיכולה להיראות קצת "משוגעת"
אבל למעשה היא עוזרת לך...??
~ יולי ביילין ~

ד"ר ישעיהו רובינשטיין, בעת שחקר את מבנה ה־DNA, הבחין בדפוס מוזר.גשרי החיבור בין שני גדילי הסליל מופיעים בקצב קבוע:10, 5,...
20/01/2026

ד"ר ישעיהו רובינשטיין,
בעת שחקר את מבנה ה־DNA,
הבחין בדפוס מוזר.
גשרי החיבור בין שני גדילי הסליל
מופיעים בקצב קבוע:
10, 5, 6 ושוב 5 חומצות אמינו.
זה נראה תחילה כרצף מספרים אקראי,
עד שהחוקר בחן אותם
דרך הפריזמה של הגימטריה.
בעברית,
המספר 10 תואם לאות י’,
5 לאות ה’,
ו־6 לאות ו’.
הרצף 10-5-6-5 יוצר את הטטרגרמטון י ה ו ה.
זהו השם המקודש, הבלתי נהגה, של הבורא.
מכאן נובע שבכל תא בגוף האדם,
בכל סליל של הקוד הגנטי,
טבועה חתימת המחבר.
האדם אינו רק אוסף של יסודות כימיים.
הוא מסמך החתום בידי היוצר.
אנחנו, פשוטו כמשמעו, עשויים משמו.
פרנסיס קולינס, ראש פרויקט "הגנום האנושי",
כתב בספרו כי ה־DNA הוא "שפת האל".
אפילו המדע הקר והמדויק מודה:
רמת המורכבות של המידע בגנום כה גבוהה,
עד שבלתי אפשרי לייחס אותה למקריות מבחינה מתמטית.
גלילאו גליליי אמר:
"מתמטיקה היא השפה שבה אלוהים כתב את היקום".
כיום אנו רואים שהשפה הזו חקוקה לא רק בכוכבים,
אלא גם בעצם מרקם החיים עצמם.
ספר יצירה העתיק במיוחס לאברהם אבינו
העניק לאנושות 32 נוסחאות
המשלבות את אותיות הקודש
ורק לאחרונה השפה המסורבלת
הפכה לבהירה ומעשית
שיטת לוסקי מפענחת את הנוסחאות האלה
ויוצרת שיטה שגם את יכולה ללמוד
בזמן קצר ולהשתמש בה לצורך
הפעלת טעינה אנרגטית מלאה
וריפוי שורשי ועמוק,
לעצמך ולאנשים אחרים.
לשיטה קוראים הילינג עץ החיים
והיא שיטת ריפוי אנרגטית עוצמתית
המקורבת ביותר לשורשים היהודיים.
אם הגעת עד כה ונשארת
עם סקרנות ותיאבון לשמוע עוד,
הגיבי לפוסט עם המילה 👈 "ריפוי"
ואשלח לך קישור הצטרפות
לוובינר מבוא הקרוב שלי על -
הסוד היהודי העתיק להפעלת ריפוי
שורשי ובלתי מוגבל, לעצמך ולאחרים
שמועבר בזום וללא עלות.
נשתמע בשידור בקרוב
יולי ביילין ND ,LMD

Address

השומר 9
Karkur

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when יולי ביילין - בית ספר פליאות posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The University

Send a message to יולי ביילין - בית ספר פליאות:

Share