28/11/2023
למה פתאום כולם מתחתנים במלחמה?
מול תמונות המלחמה מעזה, אנו עדים בשבועות האחרונים לתמונות אחרות הזוכות לבולטות רבה בערוצי הטלוויזיה הממלכתיים, בעתונות, באתרי חתונות וברשתות החברתיות: חתונות של חיילים. "חתונות צבאיות" אלה מתקיימות על אף המצב, או אולי דווקא בגללו, והפרסום לו הן זוכות בכתבות צבע נועד, מן הסתם, לרומם במעט את המורל הלאומי השפוף, ולנסוך מעט, או הרבה, אופטימיות. הנה, על אף הכל קורים דברים טובים: צעירים ממשיכים לאהוב, הם עדיין רוצים להקים כאן משפחה, וזה הדבר שמעודד את ראש הממשלה לשעבר יותר מכל, עבורו זוהי תמונת נצחון המעידה כי עוד יש התכנות לפרויקט הישראלי-יהודי-ציוני.
מה יכול להסביר את החתונות הבהולות והחירומיות הללו, רובן אכן "חתונות צבאיות", נטולות הוד והדר, שהחליפו גני אירועים מפונפנים בשטחי כינוס, ויינות טרואר מקומיים ב"יין פטישים"? מה פשר ההתענגות הציבורית המעט אובססיבית על "חתונות חרבות ברזל"? ומהו הדבר אשר הופך את התהודה הציבורית שלה זכו החתונות הצבאיות למכשיר חשוב בהנדוס של "תמונת הנצחון" המיוחלת?
במאמר חדש באתר בחברת האדם דנה קפלן עונה על שאלות אלו ודנה במשמעויות החברתיות שלהן. קפלן מציעה שלושה הסברים אפשריים למהותן של החתונות: ראשית, הסבר המתייחס לאידיאל הרפובליקני הרואה במשפחה אינקובטור של תרומה אזרחית עתידית, עד כדי הקרבת חיי יחידים בקרב למען האומה, ולהדהוד של האידיאל המיליטריסטי הזה בעתות מלחמה. שנית, ובאופן מעט יותר ספקולטיבי, היא מציעה לראות בחתונות תמונת נצחון חלופית, לאור הקושי להשיג כל אחת משתי מטרות המלחמה המוצהרות: "מיטוט החמאס" ושחרור החטופים והשבויים הישראליים, ובהנתן הסתירה המובנית ביניהן. לבסוף, היא מציעה הסבר אפשרי שלישי, תועלתני.
לפוסט המלא, הכולל פירוט של ההסברים הללו ודיון מורחב, כמו גם קישור לחומרים נוספים, ראו באתר בחברת האדם ובתגובות.
המחלקה לסוציולוגיה, למדע המדינה ולתקשורת, האוניברסיטה הפתוחה
האוניברסיטה הפתוחה