09/04/2026
"את הילדים החיים, הבריאים והנורמליים שומה עלינו הרופאים להמית, בכדי לחלץ את כל הגטו מסכנת כיליון ואובדן. את השליחות המאוסה והנבזית הזאת אנחנו מוציאים אל הפועל..."
את המילים האלה כתב ד"ר אהרון פיק, רופא יהודי שפעל בגטו שאוולי בליטא. ב-5 בפברואר 1942, הגרמנים הודיעו שהחל מיום כלשהו באוגוסט של אותה שנה, לא יותרו לידות בגטו. העונש לאישה שתלד לאחר תאריך זה הוא הריגת כל משפחתה.
אך תינוקות המשיכו להיוולד בגטו, והרופאים היהודים עמדו בפני דילמה: האם להמית את הוולד כדי להציל את משפחתו ואנשים אחרים שסייעו ללידה?
נחשפתי לאחרונה לסיפור זה, אחד מני רבים, במסגרת קורס שאני מלמד בבר-אילן על אתיקה רפואית. התחום שבו עוסק הקורס נולד במידה רבה בעקבות השואה. לאחר מלחמת העולם השנייה, נחשפו כמה ממעללי הרופאים הנאציים, לרבות תפקידם המכריע בהשמדת היהודים והניסויים האכזריים באסירי מחנות הריכוז. בעקבות "משפט הרופאים" שהתקיים בנירנברג, נכתב קוד אתי למחקר בבני אדם, שהפך ברבות הימים לאמנת הלסינקי שמשמשת ועדות אתיקה עד ימינו.
השנה, אני בוחר להרהר לא ברשעותם של הרופאים הנאצים אלא דווקא במצוקתם ובגבורתם של הרופאים היהודים. אנחנו לא תמיד שומעים עליהם, על מאמציהם להציל אסירים דרך זיוף נתונים רפואיים, על הפרוצדורות המסובכות שהם ביצעו בתנאים כמעט בלתי אפשריים, ועל ניסיונותיהם לחבל בניסויים מדעיים אכזריים.
לעתים, הרופאים היהודים נחשפו לדילמות אתיות שאף רופא אינו נחשף אליהן בעבודתו הרגילה, כמו הדילמה שתוארה על-ידי ד"ר פיק. לעתים הם נחשפו לגרסאות קיצוניות ואכזריות של דילמות אתיות מוכרות יותר, כמו השאלה איזה מטופל יקבל משאבים רפואיים מוגבלים, ועד כמה להתאמץ להציל מטופל שימיו ספורים בין כך ובין כך.
ד"ר פיק מת בגטו שאוולי בשנת 1944. את מחברותיו הכתובות עברית החביא בנו, והן נמצאו לאחר המלחמה. אודות אותו יום שבו נמסרה ההודעה שאסור לנשים ללדת בגטו כתב ד"ר פיק: "היום שבו נמסרה לנציגינו הגזירה הזאת, המשפילה עד מדרגה של בהמות, צריך להישאר לזיכרון לדור ודור".
וכך, בזכות אקט גבורה נוסף, זה של כתיבת המחברות, מאפשר לנו ד"ר פיק לחשוב כעת על היום ההוא, כפי שביקש.
ד"ר נתנאל ליפשיץ, המחלקה לפילוסופיה, אוניברסיטת בר-אילן