הפקולטה הוקמה ב-1942 כמכון למדעי החקלאות עם 21 סטודנטים לתואר שני, כיום לומדים בפקולטה 2,300 סטודנטים.
הפקולטה מציעה תכניות אקדמיות ללימודי בוגר, מוסמך ודוקטורט בחקלאות, מדעי המזון, מדעי הסביבה ומשאבי טבע בחקלאות. תואר בוגר, מוסמך ודוקטור בתזונה ורפואה וטרינרית. בנוסף, הפקולטה מציעה דרך "המדור ללימודי חוץ" תכניות לימודים בינלאומיות מקוצרות למוסמך במדעי הצמח, מדעי התזונה ומדעי בע"ח, וכן וקורסים קצ
רים במספר נושאים. הפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה היא המוסד האקדמי היחיד המוסמך להעניק תארים בחקלאות על כל רבדיה, והיא המקום היחידי בארץ שבו פועל בי"ס לרפואה וטרינרית
פעיליות הלימוד והמחקר בפקולטה ממשיכות להיות המובילות העיקריות בקידום החקלאות למדענים וחקלאים; להגן ולחזק את הכלכלה בישראל; לשקם את הסביבה וביחד להגדיל את ייצור המזון ולהפחית את הרעב העולמי; לגייס את החקלאות לצרכים הבריאותיים של האדם ולהוכיח את האיכות והטוהר של המוצרים החקלאיים; לחלוק את היתרונות והגילויים החדשים של המחקר הישראלי עם אומות אחרות.
בוגרי הפקולטה פעילים בישובים חקלאיים: קיבוצים, מושבים וחוות פרטיות משתמשים בידע להתחרות בשוק העולמי; הם כוללים חלק גדול מהצוות בארגון למחקר החקלאות ובהרחבת השרות של משרד החקלאות; תופסים את רוב התפקידים הבכירים במשרד לאיכות הסביבה; מרכיב מקצועי משמעותי בחברות ישראליות רבות המעורבות ביצור חקלאות מקומית וחקלאות בינלאומית (השקיה בטפטוף, זרעים, דישון וכו'...); הופכים להיות מורים לביולוגיה, תזונה וחקלאות באוניברסיטאות, בתי ספר תיכון וחטיבות ביניים בישראל; משרתים בחו"ל בפרויקטים ישראליים בעזרה טכנית, שיתוף פעולה ומחקר.
כמה מההישגים של מחקרי הפקולטה והגילויים החדשים כוללים שיטות להשקיה בטפטוף ודישון; גידול עגבניות, פירות וירקות עם אורך חיי מדף ארוכים, עם טעם משופר הדוחה מחלות; מחזיר את הניחוח לפרחים; חקלאות אינטנסיבית במקומות יבשים; חיטוי סולרי של הקרקע - שיטות שאינן כימיקליות לשליטה במחלות הצמח באדמה; שיטות חקלאות טבעית – הגברת שימוש בדישון ביולוגי ושליטה ביולוגית ע"י תכשירים להדברה ביולוגית וחרקים טפילים ולהפחית את השימוש בדישון כימיקלי וחומר מדביר; טכנולוגיה למיחזור והשבחת עודפי מים וקומפוסטציה (הפקת תערובת זבל לדישון) של הפסולת המוצקה המוניציפלית ועודפי החקלאות; שימוש בצמחים לטיהור מים המזוהמים במתכות כבדות.
המחקר בפקולטה שיפר והגדיל את יבול הפרות, הירקות, דגנים, פרחים וכותנה; עזר להתגבר על בעיות של הרס מזיקים וזיהום הקרקע; מוביל לשימוש יעיל יותר של מים לחקלאות; יצר גילוי חדש בטכניקות השקיה; עזר לפתח את יצוא הפרחים השנתי של ישראל - בשנת 1960 היצוא היה קטן מאוד, כיום ישראל היא אחת מהמדינות המייצאות הגדולות בעולם והרבה יותר.
