22/12/2016
חברים וחברות שלנו,
נסינו לסכם את השבועיים האחרונים ולהביא בפניכם את התמונה המלאה. שירלי חדידה שלנו החליטה לכתוב מהלב, בלי טריקים תקשורתיים, בלי למסגר את הסיפור, פשוט אמת כנה ומרגשת.
"האמא של כולנו" ומי שהולכת להיות עובדת סוציאלית מגוללת בפניכם את התמונה המלאה שלה ושלנו:
"חלפו שישה ימים מאז הבחירות , הייתי צריכה להתאושש, להתאושש מכל הרחשים סביבי.
לעכל ולעבד את הנאמר ועל כן לקח לי זמן להגיב.
אז חבריי היקרים, זכיתי לקבל תמיכה, אתם, שהאמנתם בי.
ראשית, אני מתנצלת על אי הנעימות שנוצרה !!
שנית, אני חושבת שאתם ראויים להסבר ולשיתוף ועל כן אשתף אתכם בתחושותיי.
השבועיים האחרונים היו השבועיים המתישים בחיי מזה תקופה ארוכה, אני אשתף בקצרה גם למה...
כאשר החלטתי לרוץ לאגודת הסטודנטים לא עלה בדעתי כי אני ייחשף לכל כך הרבה לכלוך, כל כך הרבה השמצות, כל כך הרבה תחרותיות על אף שלא ניחנתי בתמימות כנראה שהייתי תמימה.
"פוליטיקה" !! האישי הוא הפוליטי" הם ביטויים שלראשונה קיבלו משמעות אישית ואף ליוו את תחושותיי.
כל כך חיכיתי ליום חמישי –יום סיום הבחירות, לא היה לי אכפת מה יהיו התוצאות , העיקר שהסתיימו. הייתי מותשת, עייפה ובעיקר מתוחה.
פעמים רבות מצאתי את עצמי שואלת, על מה אני מוכנה לוותר? אז נעדרתי מהבית, זנחתי את הלימודים, קצת את הילדים ואת ליאורי שלי. אבל דבר אחד לא הייתי מוכנה לזנוח ולאבד לרגע וזה העקרונות שלי: קבלת האחר וכבוד האדם הם ערכים נעלים הרבה יותר מאגודת הסטודנטים.
כשהפנו אליי האשמות שאני מדברת על זה ועל זה... נשברתי, לא בגלל שעשיתי זאת, אלא מאחר שזה אבן הדרך שמנחה אותי, אותה אני מנחילה לילדיי ואותה אף אחד לא ייקח ממני.
מי שמכיר אותי יודע שאני מנסה בכל דרך אפשרית להימנע משיפוטיות ולכבד את כולם, לחפש מה אצלי לא בסדר לפני שאני שוטחת את זה בפניי האחר, מנסה לדאוג לכולם, לשמח את כולם, לסייע לכל מי שרק מבקש או נראה שזקוק לעזרה.
שם באותו רגע הבנתי כמה לכלוך יש בזה!!!
והבחירות הללו יצאו מפרופורציות! השמצות, תלונות, אגרסיביות הכול!!
גם כאשר נכנסתי לכיתות במשך כל שבוע הבחירות הצגתי את החשיבות לקחת חלק בבחירות ואלו היו מילותיי:
" לא משנה במי תבחרו להצביע ,חשוב שתצביעו , כי אני מאמינה שכל מאבק שנרצה לקדם בחיינו נצטרך אנשים אתנו, גם כעובדת סוציאלית אם ארצה לקדם זכויות של אמהות , אזדקק להן איתי, אם ארצה לקדם זכויות של אנשים עם מוגבלות אצטרך אותם איתי וגם כאן אם אני רוצה לקדם זכויות של סטודנטים אני צריכה אותכם איתי , איתי ביחד"
אף פעם לא השמצתי את חברי הקבוצה השנייה תמיד דאגתי להציג את עצמי.
אני רצתי להתמודד לאגודת הסטודנטים ממקום נקי לגמרי, מי מחבריי שמכיר אותי מבין ויודע על מה אני מדברת. זה לא חדש לכם שאני מוכנה למלחמות , אבל כאלו שראוי להילחם עבורם.
ואני מרגישה שאת השבועיים אחרונים נלחמתי במלחמות שלא מצדיקות מלחמה, כן והמלחמה הייתה שלי, איך אני מתנהלת מול כל הטירוף שסביבי, מול כל ההשמצות , מול כל ההתלחשויות והאם אני מוכנה לחוות אותם שוב?
אז למען הסר ספק!!
אני מתכוונת להתמודד שוב, למענכם, שהאמנתם ותמכתם בי, למען כל האנשים שנחשפתי אליהם במהלך השבועיים האלה וחיבקו אותי, למען הזכויות שלנו כסטודנטים, אלו, אלו המלחמות שראוי וצריך להילחם עליהם.
אותם מלחמות שלנו כעובדים סוציאליים לעתיד שאמונים לסייע לפרטים בחברה להתקדם לעבר תפקוד מיטבי. למצות את זכויותיהם ולשפר את איכות חייהם ועל כן בחרתי ללמוד עבודה סוציאלית.
מי שמכיר אותי יודע מהי הדרך בה אני מאמינה!!
מי שמכיר אותי יודע שאני לא מוותרת!!
מי שמכיר אותי לא מעלה בדעתו שאני מסוגלת לפגוע או להרע למישהו!!!
אני תמיד רוצה ומוכנה להירתם לעזרתו של כל אחד בלי קשר להיותו קרוב אליי או להיותו רחוק ממני. כי הוא קודם כל אדם באשר הוא.
כסטודנטית לעבודה סוציאלית , אחת שמכוונת לשינוי מדיני , תהליך הבחירות הרתיע אותי אבל הוא גם היה אחלה שיעור לחיים.
אם אנחנו עובדים סוציאליים לא נלחם עבור הפונים שלנו מי יעשה זאת עבורם? אם אנחנו לו ניקח את המושכות וננסה לקדם תהליכים לשיפור התנאים שלהם מי יעשה זאת עבורם?
התלבטתי הרבה, האם זה נכון לי ? האם יש לי עוד כוח? האם אני מסוגלת לעמוד שוב באותם לחצים לא לי?
תשובה אחת חזרה על עצמה: שירלי יקירה, להיות לא מעורבת , לעמוד מהצד, פסיבית, זה האסון של החברה הישראלית.
למלחמה הזו, מלחמה למען הזכויות שלנו, הרווחה של הבאים אחרינו, אני מוכנה וחושבת שכדאי שאלחם!
אני שוב זקוקה לכם ולא יכולה לעשות זאת בלעדיכם(:
